לוגו
יוכבד אם משה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

מֵעֵינֵי פַרְעֹה הַשּׁנָה נָדָדָה

עַל מַרְבַדֵּי עַרְשׂוֹ אַטוּן מִצְרַיִם

כִּי בְפַחַד וָפַחַת נַפְשׁוֹ נִלְכָּדָה

בְּזָכְרוֹ יִשְׂרָאֵל עֲבָדָיו בִּשְׁתַּיִם.


מֵחָזוּת קָשָׁה עַל-מִשְׁכָּבוֹ בַּלָּיִל

יֶחֱרַד לְבָבוֹ אַף זִמּוֹתָיו נִתָּקוּ:

"כִּי יָקוּם לְיַעֲקֹב מוֹשִׁיעַ אִישׁ חָיִל;

עֲבָדָיו יִמְשׁוֹלוּ וְעָלָיו יִשְׂחָקוּ."


אָז שָׁלַח מְכַשְׁפָיו, הִתְמַכְּרוּ לַשּׁחַת,

כִּי שְׂעִירִים אוֹבוֹת וְאִטִּים יִשְׁאָלוּ

הַשּׁוֹכְנִים צִיָּה בְּהָרִים מִתַּחַת

לַעֲמַל אֱנוֹשׁ וּלְפִידוֹ יִצְהָלוּ.


אֵל גָּלָה לַכְּרוּבִים אֶת-סוֹדוֹ רַב-אֹשֶׁר:

"צָרַת בַּת-עַמִּי אֶל-לִבִּי יַגִּיעַ!

כִּכְלוֹת יוֹם הַשּׁשּׁי, בַּת חֵן וָיוֹשֶׁר

תַּהַר לָלֶדֶת לְיִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ!"


כָּזֹאת הַכְּרוּבִים לִשְׂרָפִים הוֹדִיעוּ

הַשּׂרָפִים סוֹד אֵל לְמַלְאָכָיו הִרְנִינוּ,

עֲדֵי קוֹל וּדְמָמָה דְּבַר-סֵתֶר הִשְמִיעוּ

לִמְעוֹן הָרוּחוֹת בַּנְּצוּרִים יָלִינוּ;


אָז אֵלֶּה לַמְכַשְּׁפִים בַּלָּאט יִקָּרוּ

וּדְבַר-מַה-שּׁמָעוּ לַמֶּלֶךְ הִגִּידוּ.

"חַי אָנִי! קָרָא – הָאֵלִים יִגְבָּרוּ!

עֲצַת יָהּ יָפֵרוּ מַמְלַכְתּוֹ יַשְׁמִידוּ!"


וּבְלֵיל יוֹם הַשּׁשּׁי יַחְדָּו נוֹעָדוּ

כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶל בֵּית-הַיָּיִן,

פַּרְעֹה הִקְדִּישׁ קְרוּאָיו וַיִּתְגּוֹדָדוּ,

שָׁם אָכְלוּ גַם שָׁתוּ כִּי אוֹנֵס אָיִן.


עֵת רוֹמְסֵי טִיט חֹמֶר עַבְדֵי מִצְרָיִם

עַל-חַסְדֵי מֶלֶךְ וְיֵין מִשְׁתָּיו שָׂמָחוּ

נְשֵׁיהֶם בְּבָתֵּיהֶם בְּכִלְיוֹן עֵינָיִם

אָז בִּבְלִי שֵׁנָה עַל-עַרְשָׂם נֶאֱנָחוּ.


הָמוֹן אֵין מִסְפָּר לַהֵיכָל נָהָרוּ

שָׁם עַל-רוֹב חֲסָדָיו תְּהִלָּתָם תֶּרֶב,

כִּי עַל סוֹרְרִים, פִּקּוּדָיו לֹא שָׁמָרוּ,

הוּכַן מַטְבֵּחַ וּשְׁלוּפָה הַחֶרֶב!


זֶה הַגּוֹי כֻּלּוֹ, טִיט חוּצוֹת יִרְמֹסוּ

לִלְבּוֹן הַלְּבֵנִים בְּזֵעַת אַפָּיִם,

כָּל-מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ עַתָּה יַחֲמֹסוּ

אֶל-אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים יִשְלְחוּ יָדָיִם.


אַךְ עַמְרָם יִשְׁמוֹר סַף בֵּית הַמֶּלֶךְ!

שָׁם פַּרְעֹה עַל-עַרְשׂוֹ בְּדַאֲבוֹן עֵינָיִם;

מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ קוֹלוֹ כְּנָחָשׁ יֵלֶךְ:

“קוּם! וּסְגָר בַּעֲדִי בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם!”


עַמְרָם שָׁמַע בְּקוֹלוֹ וַיָּשָׁב וַיַּעַן:

“שׁוּב שְׁכָב מַלְכִּי! דַּאֲגָתְךָ נִשְׁבָּתָה.” –

נַפְשׁוֹ יִשּׂא בְּדַבְּרוֹ לִבְתוּלַת כְּנַעַן

לָקַח הַיּוֹם לְאִשּׁה, לוֹ נַפְשָׁהּ כָּלָתָה. –


עוֹד עַל רֹאשָׁהּ כֶּתֶם פָּז כְּלוּלוּתֶיהָ

וּבִצְעִיף בְּתוּלֶיהָ עוֹד הִיא מְעֻלֶּפֶת

עוֹד נִרְדָהּ יִתֵּן רֵיחַ, מוֹר תַּמְרוּקֶיהָ,

וּבַת עֵינָהּ מִיַּחֵל דִּמְעָה נֹטֶפֶת.


אָז מֵעַרְשָׂהּ קָמָה כְּשׁוֹשָן פּוֹרֵחַ,

וּכְמוֹ קוֹל קורֵא לָהּ הֵד מִשּׁמַיִם –

אֶל-מְרוֹמֵי קָרֶת בָּאָה לְנֹגַהּ יָרֵחַ,

וְהִיא מָרַת נֶפֶשׁ חַכְלִילַת עֵינָיִם.


צָעֲדָה בַּלַּיְלָה, בְּשָׂמָיו יָפוּחַ,

הֵיכָלִים וּפְסִילִים תַּעֲזוֹב אַחֲרֶיהָ,

הַתְּמָרִים יִשּׁחוּ, נוֹדְדִים בָּרוּחַ,

עַל גְּדוֹתֶיהָ כָּל-בְּאֵר תָּקֵר מֵימֶיהָ.


רוּחַ צָפוֹן נָשַׁב עָבִים יַסִּיעַ

וּנְגֹהוֹת אֲפֵלָה נָעוּ גַם נָדוּ,

כְּחוֹלֵם חֲלוֹם מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ תַּגִּיעַ,

לְבָבָהּ בָּהּ יִתַּר בִּרְכֶּיהָ יִרְעָדוּ.


קוֹל עוּגָב מִבָּיִת, שִׁיר וּמְצִלְתָּיִם!

צִלְצְלֵי הַגְּבִיעִים יֵין חָמֶר נִמְלָאוּ!

הִיא בָאָה בַפֶּתַח בְּיִפְעַת עֵינָיִם

מִלִּפְנֵי הַקְּרוּאִים צְעָדֶיהָ הָחְבָּאוּ!


הַשּׂמֵחִים אֱלִי גִיל הֵם לֹא יָבִינוּ

עֵת שָׁתוּ לְשָׁכְרָה מַעֲדַנִּים אָכָלוּ:

כִּי צַעֲדֵי יַעֲלַת חֵן עַתָּה נִשְׁמָעוּ,

לְקוֹל דְּרוֹר וּבְשׂוֹרַת יֶשַׁע נִמְשָׁלוּ! –


לְאַט שַׁעֲרֵי הֵיכָל נִפְתְּחוּ לְפָנֶיהָ

בְּתוּלַת בַּת-לֵוִי לִמְקוֹם חִשְׁקָהּ צֹעֶדֶת,

עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם תָּרִים פְּעָמֶיהָ –

וּפִתְאֹם סַף חַדְרֵי מֶלֶךְ עֹמֶדֶת!


וַתָּבוֹא בַלָּאט – עַל דּוֹדָהּ מִתְרַפֶּקֶת,

מִגִּיל וַחֲמַת מֶלֶךְ פְּנֵי עַמְרָם חָוָרוּ –

בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה בְּאִישָׁהּ דֹּבֶקֶת

מוֹקְדֵי שַׁלְהֶבֶת-יָהּ בְּנפְשָׁם בָּעָרוּ. –


אָז קוֹל נְהִי נִשְׁמַע בִּמְרוֹמֵי קֶרֶת

קוֹל צוֹפִים מִחוּץ בִּילֵל יִשּׁמֵעַ,

כּוֹכָב חָדָשׁ חָזוּ בְנֹגַהּ תִּפְאֶרֶת

מֵחֶשְׁכַת עָבִים אוֹרוֹ יִבָּקֵעַ!


הַמֶּלֶךְ קָרָא אֶל-עַמְרָם עוֹד פַּעַם –

מֵהִתְעַנֵּג וָגִיל רוּחוֹ נִפְעָמָה

בֵּין אֻלַּמֵּי הֶחָצֵר בַּת-טוֹבַת טַעַם

מִבֵּין זְרוֹעוֹתָיו חִישׁ הִתְקוֹמָמָה. –


"מַה-קּוֹל יְלֵיל – נְאוּם פַּרְעֹה – אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ

כְּקוֹל פְּחָדִים הוֹמֶה עֵת יָבֹא קָרֶץ?"

וַיַּעַן: "קוֹל צוֹפִים יָרִיעַ רֵעַ

יוֹדַע עִתּוֹת לַיִל אֶל-שׁוֹכְנֵי אֶרֶץ!"


שֵׁנִית עַל מִשְׁכָּבוֹ בִּתְנוּמָה נִלְכֶּדֶת

רוּחַ הַמֶּלֶךְ, לֹא יִירָא עַם-עֶבֶד –

וּבָעֵת הַהִיא אוֹר עוֹלָם לַלֶדֶת

לֹא-קָם כָּמֹהוּ הָרָתָה יוֹכֶבֶד.



  1. Nach L. A. Frankl’s: “die Mutter des Propheten.”  ↩