א.    🔗

אִם נִפָּגֵשׁ לֹא נִתְלוֹנֵן

רַק נִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא נַכְאִיב

נוֹתַר לָנוּ לְשַׂחֵק אֶת חֶלְקֵנוּ

הַפָּעוֹט וְהַקּוֹפֵא, לֹא

לִבְרֹחַ מִלְּקָחָיו, לֹא לְהַעֲמִיד

פָּנִים, לֹא כְּקַבְּצָנִים

לִרְכֹל בְּמוּמֵנוּ

וְלֹא כְּגֵאִים לִגְוֹעַ בַּחֲשַׁאי.

לָלֶכֶת בְּדַרְכֵּנוּ הָאַחַת

נִפְגָּשִׁים וְלֹא

נוֹגְעִים, נוֹגְעִים

וְאֵין לוֹמְדִים דָּבָר –

ב.    🔗

בְּכָל חֲלוֹמוֹתַי יֵשׁ פַּחַד

לְבַקְּשֵׁךְ

וְכֹחַ שֶׁלֹּא לָבוֹא

אֵלַיִךְ

וְתַחֲנוּנִים, וּכְפוֹר

ומִשְׁאָלָה לָחֹן אוֹתָךְ

וְלִהְיוֹת אָשֵׁם

כָּמוֹךְ.

ג.    🔗

עִוֶּרֶת

הֲרֵי יָכֹלְתְּ לִשְׁמֹעַ

בְּלִבֵּךְ

כֵּיצַד אֲנִי צוֹעֵק

לְלֹא מִלִּים

וְאֵין שׁוֹמְעִים

כִּי גַּם אֲנִי חֵרֵשׁ –

אַתְּ –

שֶׁבָּגַרְתְּ בַּחֲמָמוֹת

כָּל רוּחַ תַּפִּיל נוֹפֵךְ

יֹפִי חֲסַר שָׁרָשִׁים.

1962