שוֹמֵר-בַּלֵּיל הוּא הַטֵּרוּף,
יַעַן הוּא עֵר.
עוֹמֵד הוּא וְצוֹחֵק מִדֵּי שָׁעָה,
וְשֵׁם בִּשְׁבִיל הַלָּיְלָה הוּא בוֹרֵר,
וּמְכַנֶּה אוֹתוֹ: חָמֵשׁ, עֶשְׂרִים, שִׁבְעָה…
וּבְיָדו הוּא מַחֲזִיק שׁוֹפָר,
וּבִטְרִיגוֹן מַקִּישׁ בּוֹ כִּי יַרְטִיט.
אֲבָל לִתְקֹעַ לֹא יֵדַע, אֶלָּא הוּא שָׁר
בְּקוֹל שִׁירוֹ, בְּעָבְרוֹ בֵּין הַבָּתִּים.
הַיְלָדִים נָמִים בְּמִטּוֹתָם.
חוֹלְמִים הֵם כִּי טֵרוּף בַּחוּץ שׁוֹמְרָם.
אַךְ הַכְּלָבִים פּוֹרְצִים מִן הַסּוּגַר,
בַּחֲדָרִים אֵימָה הֵם מְהַלְּכִים,
וְרוֹעֲדִים עוֹד כְּשֶׁהוּא הִרְחִיק
וּפוֹחֲדִים מִתְּשׁוּבָתוֹ אַחַר.