הִיא יָרְדָה מִנְּכָסֶיהָ

שֶׁהִצְטַבְּרוּ בַּחֲלוֹמְךָ.

אַתָּה מוּכָן לְהִתְחַתֵּן אִתִּי? –

אַַתָּה שׁוֹמֵעַ

אֶת חֶשְׁבּוֹן מוֹחָהּ

אִשָּׁה פִּקְּחִית

הִיא מַגִּישָׁה אוֹתְךָ

לְפֵרָעוֹן

אַתָּה עוֹבֵר וָשָׁב

בְּכָל פְּשִׁיטוֹת רַגְלֶיהָ

מַקְשִׁיב לְפִטְפּוּטָהּ

וּמְלַטֵּף לָהּ

מַחְשָׁבוֹת קְטַנּוֹת –

חַשְׁדָן וְרַךְ אַתָּה

נוֹגֵעַ בְּמִצְחָהּ

נוֹשֵׁק פָּנֶיהָ שֶׁאָהַבְתָּ

וּמְאַמֵּץ יָדֶיהָ

הַחִוְּרוֹת –

כָּל שִׁבְרֵי חַיֶּיהָ

כָּל נִדְרֵי לִבְּךָ –

בְּדִיחָה.

יולי 1973