חַיָּה קְטַנָּה שֶׁעָתִידָהּ לְפָנֶיהָ

אַתָּה צוֹחֵק

רְגָעֶיךָ נִמְשָׁכִים שָׁעוֹת

שְׁעוֹתֶיךָ כְּשָׁנִים אֲרֻכּוֹת –

וְחוּט דַּק שֶׁל חַיִּים

כָּל סְלִילוֹ עֲדַיִן בְּלִבְּךָ הַזָּעִיר –

מִצְנַפְתְּךָ סְרוּגָה, מַבָּטְךָ חַקְרָן

כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ עֲנֻגּוֹת,

וְיָחֵף תִּתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת, נְשָׁמָה אִלֶּמֶת,

שְׁמַנְמַן וְרַךְ וּקְצֵה אַפְּךָ מַלְבִּין –

טֶרֶם שָׂבַעְתָּ חַיִּים וְאַתָּה

צוֹחֵק וְאֵינְךָ יָרֵא מָוֶת

וְזוֹ פְּסִיעָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה

בָּהּ עוֹד תָּרוּץ אֶל אַחֲרִיתְךָ.

פברואר 1976