“אִמִּי תַּרְנְגֹלֶת מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ,”

אָמְרָה הַבֵּיצָה וַתֵּשֵׁב בַּפִּנָּה,

גֵּרְדָּה קְלִיפָּתָהּ הַדַּקָּה בְּכַפִּית

וּלְצַוָּארָהּ הַלָּבָן קָשְׁרָה חִישׁ מַפִּית,

“הֲרֵינִי מוּכֶנֶת וּמְזֻמֶּנֶת לַאֲכִילָה!”

אָמְרָה וַתִּתֵּן בְּבִצְבּוּץ קָט קוֹלָהּ:

"אִמִּי תַּרְנְגֹלֶת מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ,

מִשְׁפַּחְתָהּ מוֹצָאָהּ מִבֵּיצָה מְיֻחֶסֶת,

נוֹצָתָהּ מְרֻפֶּדֶת פְּלוּמָה עֲדִינָה,

כַּרְבָּלְתָּהּ – עֲטָרָה אֲדֻמָּה מִתְנוֹסֶסֶת!

קִרְקוּרָהּ מְמֹרָק, לְלֹא־סְרָק נִתּוּרָהּ, נִקּוּרָהּ אֲצִילִי!

וְהִיא חֲכָמָה כְּמָרָק וּמְפֻלְפֶּלֶת כִּצְלִי!

וּבְכָל פַּעַם שֶׁאִמָּא אוֹתִי מְטִילָה –

קוּקְרִיקוּ כָּל הַלּוּל אַחֲרֵי קִרְקוּלָהּ.

וַאֲנִי רַק חֶלְמוֹן בְּלִבִּי הַצָּהֹב,

אֲפִלּוּ אֶפְרוֹחַ לֹא אֶהְיֶה בְּקָרוֹב;

שְׁעַת־בֵּיצָה כְּשָׁנָה שֶׁל זִקְנָה מִתְמַשֶּׁכֶת,

“אִם לֹא יֹאכְלוּךְ לֹא יִהְיֶה לָךְ לְאָן לָלֶכֶת!”

לִי אִמָּא אוֹמֶרֶת, וְיוֹם־יוֹם מְקַרְקֶרֶת:

"מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבִּיַּצְתִּי אוֹתָךְ

לֹא הָיָה לִי מִמֵּךְ הֶרֶף־רֶגַע שֶׁל נַחַת;

אַתְּ מַבְצִיצָה אֶת לֵב אִמָּא שֶׁלָּךְ

וְסוֹפֵךְ – מִכָּל צַד תִּשָּׁאֲרִי אַתְּ קֵרַחַת.

חִדְלִי לְגַלְגֵּל בְּעֵינַיִם יָפוֹת

כִּי נוֹלַדְתְּ בְּלוּל וּלְרֵיחַ עוֹפוֹת!"

וַאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת, וַאֲנִי מְחַכָּה

לְמִי שֶׁיֹּאהֲבֵנִי, בֵּיצָה רַכָּה –

הֵכַנְתִּי לוֹ מֶלַח, גָּבִיעַ שֶׁל חֶרֶס,

טָבַלְתִּי בְּמַיִם רוֹתְחִים עַד הַכֶּרֶס…

כָּךְ בֵּיצָה, בִּקְלִפָּה לְבָנָה, כְּכַלָּה –

מְחַכָּה שֶׁיֹּאכְלוּהָ כֻּלָּהּ.

דצמבר 1973