הָיֹה הָיָה זָנָב גַּנָּב

אָהַב גְּבִינָה וְגַם חָלָב

אַךְ לֹא הִכִּיר אֶת בְּעָלָיו

כִּי לֹא חָקַר מָה מֵעָלָיו –

וְרַק נִדְחַק תָּמִיד בָּרֹאשׁ

חֶמְאָה וּמַחְמָאוֹת לִדְרֹשׁ –

כְּמוֹ – יֻתַּן כָּבוֹד לַזָּנָבִים!

זְקַן־מִדּוֹת לִי כַּנָּבִיא!

וְעוֹד מִינֵי שְׁטֻיּוֹת כָּאֵלֶּה –

כַּשְׁכַּשׁ קוֹפֵץ בָּרֹאשׁ – מָה פֶּלֶא? –

זָנָב הָיָה שׁוֹדֵד חָצוּף

עָטוּף שֵׂעָר, לְלֹא פַּרְצוּף –

נִדְחַק לְכָל מִטְבָּח וְסִיר

וְשׁוּם תַּבְשִׁיל הוּא לֹא הֶחְסִיר

אַף נֶהֱנֶה מְאוֹד לָדוּג עִם

כַּמָּה כַּפִּיּוֹת שֶׁל פּוּדִינְג –

וְאִם אֵין לוֹ סַכָּנָה נִשְׁקֶפֶת

עָשָׂה אַמְבַּטְיָה בָּרַפְרֶפֶת –

וְיוֹם אֶחָד פָּגַשׁ שִׁמְשָׁה

אֲשֶׁר בְּתוֹר רְאִי שִׁמְּשָׁה

פִּתְאוֹם גִּלָּה שֶׁהוּא כָּפוּל

בְּתוֹר זָנָב לַחֲתַלְתּוּל –

שֶׁלֹּא אָהַב לִגְנֹב בִּכְלָל

וְרַק הָלַךְ אַחֲרֵי הַכְּלָל –

כִּי מָה שֶּטּוֹב לוֹ לַזָּנָב

אֵינוֹ מַזִּיק לִבְעָלָיו!

עֵת הַגָּדוֹל עוֹצֵם עֵינַיִם –

הַקָּטָן יִגְנֹב כִּפְלַיִם

וְגַם אִם אֵין הָרֹאשׁ רוֹאֶה –

זָנָב לַקְחָן אֵינוֹ טוֹעֶה!

כָּךְ חָשַׁב הַחֲתַלְתּוּל –

אַךְ הַזָּנָב בִּקֵּשׁ בִּטּוּל

הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁל הַטִּלְטוּל

בֵּינוֹ לְבֵין הַחֲתַלְתּוּל –

וְגַם נִסָּה, לֹא בְּהִתּוּל

לִגְרֹם כָּל פֶּגַע וּפִתּוּל –

נִדְחַק בֵּין סִיר לְבֵין מִכְסֶה

כִּמְעַט קָפַץ לְבֵית־כִּסֵּא –

בִּכְבִישׁ הוֹמֶה כִּמְעַט נִמְחַץ

בִּתְרִיס־בַּרְזֶל נִתְפַּס, נִלְחַץ –

אַךְ כָּל נִסְיוֹנוֹתָיו לָשָׁוְא הָיוּ, לָשָׁוְא –

כִּי כָּל הַגַּנָּבִים קְשׁוּרִים הֵיטֵב יַחְדָּו!

ינואר 1977