לִפְנֵי יוֹמַיִם בִּקְּרָה אוֹתִי גְּבֶרֶת

זֶה לֹא סוֹד, קוֹרְאִים לָהּ חַזֶּרֶת

הִתְיַשְּׁבָה אֶצְלִי בַּלְּחָיַיִם

וְנִשְׁאֲרָה שָׁם, בְּשׁוּם־אֹפֶן לֹא חוֹזֶרֶת,

וְגַם בְּחֻצְפָּה־מַמָּשׁ הִיא אוֹמֶרֶת:

"בְּעֵרֶךְ עוֹד שְׁמוֹנָה יָמִים

אֶהְיֶה אֶצְלְךָ אוֹרַחַת בַּפָּנִים!"

נוּ, וּבִגְלָלָהּ אֲנִי מִתַּחַת לָאָזְנַיִם

שָׁמֵן פִּי שְׁנַיִם!

אֲנִי כְּמוֹ חֲזִירוֹן

נָפוּחַ בַּגָּרוֹן!

אַתֶּם רוֹאִים? פָּנִים, מִשְּׁנֵי צְדָדִים

כְּאִלּוּ הִדְבִּיקוּ לִי כַּדִּים –

אוּף!

גַּם קָשֶׁה לִבְלֹעַ

מִפְּנֵי שֶׁהִיא תְּקוּעָה לִי בַּלֹּע

כָּכָה, בְּלִי נוּעַ!

הִשְׁתַּעַלְתִּי כְּדֵי לְהִפָּטֵר –

רַק כָּאַב לִי יוֹתֵר.

אָז יָשַׁבְתִּי בְּשֶׁקֶט

אֲבָל הִיא מְצִיקָה לִי וּבוֹלֶטֶת,

בּוֹלֶטֶת –

וּמָה שֶׁעוֹד יוֹתֵר גָּרוּעַ, אִמָּא שֶׁלִּי,

שֶׁהִיא אָחוֹת –

דָּקְרָה אוֹתִי בַּיָּד לְהוֹצִיא קְצָת דַּם

שֶׁיִּבְדְּקוּ אִם הַגְּבֶרֶת שֶׁמְּרִימָה לִי

מִבִּפְנִים אֶת הָאָזְנַיִם –

הִיא בֶּאֱמֶת חַזֶּרֶת

אוֹ סְתָם חַרְדָּל אוֹ מְלָפְפוֹנִים

חֲמוּצִים –

וְזֶה כָּאַב מְאוֹד, בָּכִיתִי,

לָמָּה זֶה מַגִּיעַ לִי,

מֶה עָשִׂיתִי?

אֲבָל מָה טוֹב? – הַיּוֹם יָשַׁבְתִּי בָּאַמְבַּטְיָה

עִם אַבָּא. עוֹשִׂים קוּנְצִים.

מְמַלְּאִים מַיִם בִּכְפָפָה שְׁקוּפָה, כְּמוֹ בַּלּוֹנִים,

מְרִימִים מֵעַל לָרֹאשׁ וְאוֹמְרִים:

"חוּשָׁם, חוּשָׁם, תִּסְתַּכֵּל לְמַעְלָה,

הִנֵּה הַצִּיצִים שֶׁל אִמָּא שֶׁלְּךָ – "

וּטְרָאחחח!!! – בְּבַת־אַחַת

אֶת כְּפָפַת־הַמַּיִם הַמְּנֻפַּחַת, עַל הָרֹאשׁ

מַפְצִיצִים –

כָּאֵלֶּה קוּנְצִים, צָחַקְתִּי, כָּל־כָּךְ

עַד שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֶת הַחַזֶּרֶת,

אֲבָל מָה, כָּל־כָּךְ צָחַקְתִּי –

עַד שֶׁהִתְחִילָה שׁוּב לְהַכְאִיב לִי

הַדַּיֶּרֶת הַזּוֹ, שֶׁגָּרָה כְּבָר יוֹמַיִם

בַּקּוֹמָה שֶׁמִּתַּחַת לָאָזְנַיִם.

אוגוסט 1980