אֲנִי אוֹהֵב לִישֹׁן וַאֲנִי לֹא אוֹהֵב חֲרִיקוֹת

וַאֲנִי אוֹהֵב דְּבַשׁ וַאֲנִי לֹא אוֹהֵב נְשִׁיקוֹת

וַאֲנִי אוֹהֵב גְּלִידָה וַאֲנִי לֹא אוֹהֵב לְחַכּוֹת

אֲבָל הֲכִי־הֲכִי אֲנִי אוֹהֵב – אֶת המִזְרָקוֹת!

שֶׁרַק יִתְּנוּ לִי בְּשֶׁקֶט לְהַבִּיט עַל קִלּוּחֵי־הַמַּיִם

וּמִשָּׁם לֹא אָזוּז שָׁעָה וַאֲפִלּוּ לֹא שְׁעָתַיִם

הַטִּפּוֹת כְּמוֹ כַּדּוּרִים מְרַקְּדִים בָּאֲוִיר

שׁוֹמְעִים אֶת הַמַּיִם, הַקֶּצֶף – כַּבִּיר!

וְלִפְעָמִים קֶרֶן־שֶׁמֶשׁ בַּמַּיִם כְּרֶשֶׁת

חוֹדֶרֶת, צוֹבַעַת בְּכָל צִבְעֵי־קֶשֶׁת,

וּבִכְלָל, מִלְּהַבִּיט עַל מִזְרָקָה אַף פַּעַם לֹא מִשְׁתַּעַמְמִים

וַהֲכִי־הֲכִי הַרְבֵּה מִתְחַשֵּׁק לְךָ לְהִכָּנֵס שָׁם בִּפְנִים

וּלְהִתְרוֹמֵם כְּשֶׁסִּילוֹנֵי־מַיִם בְּגַבְּךָ מְדַגְדְּגִים

מַמָּשׁ־כָּךְ מִן הַיָּם מְקַפְּצִים הַדָּגִים –

בְּקִצּוּר, אִם מִישֶׁהוּ יִבְנֶה בָּעִיר עוֹד הַרְבֵּה מִזְרָקוֹת

בֶּטַח הַיְּלָדִים יִסְתַּכְּלוּ בָּהֶן שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת,

רֶגַע, רֶגַע, רֶגַע, עוֹד שְׁנֵי רְגָעִים,

אֲנִי צָרִיךְ רַק לִבְדֹּק מֵאֵיפֹה הַמַּיִם בָּאִים –

וְעַכְשָׁיו אֲנִי כְּבָר מַרְשֶׁה אוֹתִי הַבַּיְתָה לָקַחַת

אֲבָל בִּתְנַאי אֶחָד – שְׁעָתַיִם מִקְלַחַת!

אוגוסט 1980