הִיא הָיְתָה כְּמוֹ אִמָּא־אֲדָמָה,
גּוּף עָתִיר, רַעֲנָן, לֵב נָדִיב,
וְרַבִּים חַמּוּ כְּנֶגֶד חֻמָּהּ,
וְהָיוּ כְּאָצִים אֶל קָטִיף.
הִיא הָיְתָה לְרַבִּים כְּמוֹ כַּלָּה,
לִקְצָתָם נֶעֶנְתָה כְּמוֹ אִשְׁתָּם,
כְּמוֹ בְּאֵר בַּמִּדְבָּר, הָעוֹלָה –
מוּכָנָה לַצְּמֵאִים הַשְׁקוֹתָם.
אַחַר כָּךְ לֹא חָשְׂכוּ זֻהֲמָה,
וּבַסְּחִי וּבָרֶפֶשׁ כִּסּוּהָ,
וְרָמְסוּ כְּמוֹ אִמָּא־אֲדָמָה,
וּבָרֶגֶל בּוֹעֶטֶת דְּרָסוּהָ.