חָלְפוּ הָרְטִיבוּת, הַצִּנָּה,

יָרְדָה מִשְּׁחָקִים הָעוֹפֶרֶת,

וְשָׁב הָאָבִיב, וְעֶדְנָה

הָיְתָה לְתֵבֵל מִתְנַעֶרֶת.

בַּחוּץ צִפֳּרִים מְצַיְּצוֹת.

גִּיל גָּל וּמַכֶּה גַּלֵּי קֶצֶף.

עֵינַיִם יָפוֹת נוֹצְצוֹת,

שׁוֹלְחוֹת לִי חֶדְוָה וְגַם עֶצֶב.

בָּאֹזֶן עִשְׂבָּה לִי לָחָשָׁה;

חִיְּכוּ, גִּחֲכוּ פִּרְחֵי־בָר:

"נָטְשָׁה יַלְדָּתְךָ, גַּם נָטָשָׁה,

אוֹתְךָ – כְּמוֹ אָבִיב שֶׁעָבָר".

קָמַל הַנִּצָּן שֶׁטִּפָּחְתִּי;

הַחֹרֶף גְּזָלוֹ מִיָּדָי.

הָהּ, זוֹ שֶׁהָיְתָה לִי קִפָּחְתִּי –

אַיֶּלֶת הַחֵן, בַּת־דֹּדָי.

עַמּוּד זְבוּבֵי־לַיְלָה רָקַד

מְחוֹל־סְפוֹד לְאָבִיב שֶׁחָלָף:

אַיֵּה הֵם פִּרְחֵי־אֶשְׁתָּקַד?

בָּלַע אֶת הַקַּיִץ הַסְּתָו.

חָלְפוּ גַּם הַסְּתָו, גַּם הַחֹרֶף,

וּבָא הָאָבִיב הֶחָדָשׁ.

פָּנְתָה יַלְדָּתְךָ לְךָ עֹרֶף;

צוּף־דְּבַשׁ – לְאַחֵר הוּא קֻדָּשׁ.

"אֵלָיו, לָאַחֵר, הִיא נִצְמֶדֶת,

וְהוּא תְּשׁוּקָתָהּ, כְּאֵבָהּ…"

עֵינִי צִיץ אַחֵר כְּבָר חוֹמֶדֶת,

וְיַיִן אַחֵר לִי אַוָּה.

הָלְכָה הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה;

אָבִיב אֶשְׁתָּקַד – דַּף הוּדָשׁ.

אַךְ שָׁבָה תֵּבֵל הִתְאַדְּרָה,

וּבָא הָאָבִיב הֶחָדָשׁ.