הֲתִזְכְּרִי אוֹתָן שִׂיחוֹת,

דְּבָרִים אֲשֶׁר נָפְלוּ בֵּינֵינוּ? –

אוֹתוֹ כְּאֵב, אוֹתָן שְׂמָחוֹת,

אֲשֶׁר מִלְּאוּ חַדְרֵי בִטְנֵנוּ?

אֲנִי וְאַתְּ – הַזְּמַן קָצָר!

מַהֵר חָיֹה, הָאֵץ אֱהֹב!

תִּסֹּב תֵּבֵל בְּלִי מַעֲצָר,

תָּאִיר חַמָּה, תַּרְבֶּה לָהֹב!

אֲנִי וְאַתְּ, אֲנִי וְאַתְּ?

לֵילוֹת חַמִּים, יָמִים סְתוּמִים…

וְהֵם קוֹרְאִים: "חַטָּאתָ! חַטָּאתָ!

הַגַּן נָעוּל וַחֲתוּמִים

כָּל הַשְּׁבִילִים, כָּל הַפְּתָחִים". –

קִטְפִי פֵּרוֹת וְאַל תִּירְאִי!

חַלְּקִי לַחֲצָאִים כָּל פְּרִי!…

אָכַלְנוּ יַחַד הַפְּלָחִים.

הֲתִזְכְּרִי? הָיֹה הָיָה…

אוֹ לֹא?… אֶת מִי נוּכַל לִשְׁאֹל?

הַאִם הָיָה – אוֹ הֲזָיָה?

מִי זֶה יָשִׁיב מִתּוֹךְ שְׁאוֹל?

הֲתִזְכְּרִי?… הוֹ, מַה זֹּאת עֵת?

קְצָרִים חַיִּים, אָרְכָּה דַקָּה.

וְאִם שָׁאַלְתְּ, כְּלוּם נַעֲנֵית?

הַדּוּמִיָּה אֵינָהּ שְׁתִיקָה.

בְּדוּמִיָּה שִׁוְיוֹן שָׁלֵם,

אֵין שְׁאֵלוֹת וְאֵין תְּבִיעוֹת.

וְאֵין לוֹמַר: “כָּל פֶּה אִלֵּם” –

כִּי אֵין לָשׁוֹן וְאֵין פִּיּוֹת.

אַתֶּם, לְמַעְלָה, שְׁתוּ יֵינְכֶם;

שְׁתוּ, אַל תַּחְמִיצוּ, פֶּן יִדְלֹף!

כָּמוֹנוּ מֹץ נִדָּף הִנְּכֶם;

יוֹמְכֶם – תְּמוֹלֵנוּ, בְּנֵי־חֲלֹף.