הָרָקִיעַ גָּבַהּ, הוּא תָּכֹל־מַחֲוִיר,
וּתְכוֹלוֹ מִתְנוֹעֵעַ, נוֹזֵל.
הָהּ, רָוַח לִי הַיּוֹם, כֹּה שָׁלֵו הָאֲוִיר –
כְּאִלּוּ מַזָּלִי הִתְמַזֵּל.
שָׁם בָּאֹפֶק, הַרְחֵק, בֵּין שָׁמַיִם לַיָּם,
נִפְרְשׂוּ עֲנָנִים וְרַדְרַדִּים,
וּמִתּוֹךְ נִמְנוּמָם מְחַיְּכִים לְשֶׁלְיָם,
לַחַמָּה, לַסְּלָעִים, לְהֵדִים.
הֵם שׁוֹקְעִים בְּעֻמְקוֹ שֶׁל הַיָּם הַכָּחֹל –
כּוֹחֲשִׁים, נְדַקִּים, נְמַסִּים.
וְהַיָּם הוּא רָדוּם, כְּמוֹ הַחוֹף, כְּמוֹ הַחוֹל –
אֵין אַדְוָה, הִתְקַפְּלוּ מִפְרָשִׂים.
עֲנָפִים וְעָלִים, הֵם עָלֵי כְּמוֹ סֻכָּה –
יְרֻקִּים, כְּמֵשִׁים, צְהֻבִּים;
אֲדָמָה אֲדֻמָּה, אֲפֹרָה, בְּקוּקָה, –
וְצָחִים, זוֹהֲרִים עֲשָׂבִים.
לֹא זָרַח מַזָּלִי, חֲלוֹמִי הֶעֱנִי.
אָנֹכִי כְּמוֹ הַיָּם שֶׁחָשָׁה;
כְּמוֹ הַיָּם שֶׁקָּפָא – לֹא מָשׁוֹט, לֹא אֳנִי;
כְּמוֹ הָעֵץ הַדּוֹמֵם, אֵין אִוְשָׁה.
וְאַתְּ בָּאת, אַתְּ אָמַרְתְּ: לֹא אָהַבְתִּי אוֹתְךָ…
הָהּ, לִבִּי עוֹד רוֹעֵד, עוֹד הוֹלֵם.
הָעוֹלָם מַחֲשִׁיךְ עֵת אֶרְאֶךְ חֲשֵׁכָה;
תִּצְחֲקִי – חַי הַכֹּל וּפוֹעֵם.
מָה אָהֲבָתִי הָעֵת הִכַּרְתִּיךָ – זוֹ הָעֵת…
וְאוּלַי עוֹד הַיּוֹם אֹהֲבָהּ…
וְיָדַיִךְ – זַכּוֹת וּתְמִימוֹת, וְהַחֵטְא,
הַטָּמוּן בְּכַפֵּךְ הַשּׁוֹבָה.
וּפָנַיִךְ – צַחוֹת, עֲדִינוֹת, עֲיֵפוֹת;
וְעֵינַיִךְ – כְּחֻלּוֹת, חֲמוּדָה! –
מָה רוֹאוֹת? אִם בָּעֹמֶק, בִּפְנִים, הֵן צוֹפוֹת,
אוֹ הַחוּצָה, הַרְחֵק?… לֹא אֵדַע.
מַה נִכְסַפְתִּי אֱלֵי מַבָּטֵךְ הַכָּסוּף,
שֶׁמָּשַׁךְ וְדָחָה וְקָלָח!
עַל אוֹתוֹ הַמַּבָּט הֶעָצוּב, הַשָּׁסוּף,
יִסָּלַח לָךְ, הַרְבֵּה יִסָּלַח;
עַל אוֹתָהּ עֲצֵבוּת, אֵין לָהּ פֶּשֶׁר, וְהִיא –
הִיא יֶשְׁנָה – מוּחָשִׁית, מֵעִיקָה;
עַל הַזִּיו, הַמַּגִּיהַּ מֵאֹפֶל וּנְהִי,
וְרוֹזֵם לִי בְּעַד הֶעָקָה.
אֵיךְ חִפַּשְׂתְּ, אֵיךְ דָּלַקְתְּ אַחַר זִיק מִתְשׁוֹטֵט!
אֵיךְ קֵרַבְתְּ וְנִכְוֵית וְהָדַפְתְּ!
וְאַחַר – אֶל אוֹתוֹ הַחֲלוֹם הָאוֹתֵת
מֵעִמְקֵי עַרְפִלַּיִךְ – אַתְּ שָׁבְתְּ.
אַף אֲנִי זִיק כָּזֶה, הָעוֹבֵר וְנִשְׁכָּח
מִלִּבֵּךְ, מֵעֵינֵךְ הַנּוּגָה.
הֵן יָדַעְתִּי גַּם אָז – רַק אָהַבְתִּי אָז כָּךְ –
כָּךְ אָהַבְתִּי אוֹתָהּ הַתּוּגָה.
זֶה הָיָה וְאֵינוֹ. דֹּם אֶשְׁכַּב לִי בָּזֶה.
וְהַיָּם – הוּא הִתְחִיל מִתְנוֹדֵד.
דֹּם אֶשְׁכַּב, אֶחֱזֶה כָּל אֲשֶׁר יֶחֱזֶה
הַהוֹזֶה, הַהוֹזֶה הַבּוֹדֵד.
אָנֹכִי – כְּמוֹ הַיָּם בְּלִי רוּחוֹת, בְּלִי סְפִינָה;
כְּמוֹ הַיָּם הָרוֹגַע, הַנָּם;
וְלוּ אַתְּ – לוּ הָיִית, כְּמוֹ הָעָב הַקְּטַנָּה,
מִתְרַפְּקָה עַל חָזוֹ שֶׁל הַיָּם!
וְלוּ אַתְּ… אַךְ דַּיִּי! כְּבָר הַלַּהַב דָּעָךְ…
מָה אָהַבְתִּי מִשְׂחַק דִּמְדּוּמִים
בְּשׁוּלֵי הָרָקִיעַ הַזַּךְ וְהַנָּח!
מָה אָהַבְתִּי שָׁמַי הָרָמִים:
חֲלִיפוֹת קַו בָּהִיר, פַּס וָרֹד, פַּס חָשֵׁךְ.
וְכַדּוּר מְשֻׁלְהָב שֶׁיָּקָד…
מַשֶּׁהוּ מִתְקָרֵב – קֵץ דַּרְכִּי אוֹ הֶמְשֵׁךְ…
אָן נִשָּׂא אָנֹכִי לְבָדָד?