הַגָּאוֹן דְּקַ"ק וִילְנָא יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד
וְכֻלּוֹ צִמָּאוֹן, כֻּלּוֹ אֵשׁ, כֻּלּוֹ קֶשֶׁב;
הָרָקִיעַ מֵעָל אוֹ כּוֹכָב הָרוֹעֵד
לֹא זָכוּ לִרְאוֹתוֹ לְאוֹר־יוֹם, לְעֵת־נֶשֶׁף.
הוּא יָשֵׁן רַק שָׁעָה,
וּמִיָּד שׁוּב הוּא בָּא
וּמוּכָן שׁוּב מֹחוֹ להַתִּיז זִיקֵי־רֶשֶׁף.
גַּם בַּיּוֹם גַּם בַּלֵּיל עַל סְפָרָיו הוּא יוֹשֵׁב,
הַפְּתִילָה בְּנֵרוֹ רוֹעֲדָה, מְהַבְהֶבֶת;
וְאִשְׁתּוֹ, יְלָדָיו – כְּמוֹ מֵת מִן הַלֵּב!
כִּי נַפְשׁוֹ רַק לִמּוּד־הַתּוֹרָה הִיא שׁוֹאֶפֶת.
לוֹ נִדְמֶה לְעִתִּים
כִּי הוּא בֵּית־אֱלֹהִים,
כִּי אִוָּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בּוֹ לָשֶׁבֶת.
לְעִתִּים עֵת יַעֲמֹד בְּטַלִּית וּתְפִלִּין,
וְכֻלּוֹ מִתְמַסֵּר לַתְּפִלָּה הַנִּלְבֶּבֶת,
הוּא שׁוֹמֵע בַּת־קוֹל, כְּהֶמְיַת חֲלִילִין,
כְּהִגּוּי הַיּוֹנָה, מִן הַנֶּפֶשׁ דּוֹבֶבֶת:
"הַגָּאוֹן, הַאֲמִין,
מוֹצָא־פִיךָ הוּא דִין!"
וְיָדוֹ בַּטַּלִּית אֶת פָּנָיו מְעַטֶּפֶת.
הוּא יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד. וְהִנֵּה מַכְחִילָה
לוֹ כָּל אוֹת עַל הַדַּף הַצָּהֹב לִפְנוֹת־עֶרֶב;
וּפִתְאֹם נִכְנָסִים גַּבָּאֵי הַקְּהִלָּה –
מֶה חָדָשׁ כְּהַיּוֹם הֵם יָבִיאוּ מִקֶּרֶב?
– הוֹ, רַבֵּנוּ, עֲזֹר!
חֲסִידִים כְּעָשׂוֹר
מְרַקְּדִים כְּגוֹיִים שָׁם בַּקְּלַיזֶל בְּלִי־הֶרֶף!
הַגָּאוֹן מִתְרוֹמֵם מְסֹעָר: הַפְּרָאִים!
הַבַּעַל־שֵׁם, זֶה יִשְׂרֻאלְקֶה, מוֹרָם־וְרַבָּם הוּא!
הִנֵּה חֵרֶם מַכְרִיז אָנֹכִי גַּבָּאִים,
וְאַתֶּם פַּרְסְמוּ בַּקְּהִלָּה כִּי הָחֳרָמוּ!
הַשְׁמַעְתֶּם דְּבָרַי?
אֶרְדְּפֵם בַּחֲרָמַי,
אוֹי אֲבוֹי לַגּוֹיִים, כִּי הֵם לֹא יְרֻחָמוּ!
וְשׁוֹכֵב הַגָּאוֹן, בְּדַל־הַנֵּר מְהַבְהֵב.
וּפַס־כֶּסֶף אֶחָד מֵאוֹרוֹ שֶל יָרֵחַ
מתְגַּנֵּב וּמֵאִיר נִמְנוּמוֹ הָרוֹפֵף…
הוּא נוֹסֵעַ… וְדֶרֶךְ־הַשֶּׁלֶג בּוֹרֵחַ…
הוּא בְּיַעַר עוֹבֵר,
וְהַקֹּר מָה־חוֹדֵר…
כָּל כּוֹכָב כְּמוֹ אוֹת לוֹ רוֹמֵז וְזוֹרֵחַ…
וּפִתְאֹם – בֵּית־מִמְזָג… מִי בִּפְנִים, שׁוֹלְלִים?
לֹא וָלֹא! חֲסִידִים בְּמַעְגָּל יִסְתּוֹבֵבוּ!
וְאֶחָד, בַּמֶּרְכָּז שֶׁל אוֹתָם הוֹלְלִים,
בֵּי"ת עֵינָיו כְּעֵינֵי גוֹי־שִׁכּוֹר יִשְׁתַּלְהֵבוּ.
מֵעָצְמַת הָרְקִידָה
הַקִּירוֹת בִּרְעִידָה,
וְכֻלָּם בְּנִגּוּן שִׂפְתוֹתָם יְדוֹבֵבוּ…
אַךְ לְפֶתַע, בְתוֹךְ כָּל אוֹתוֹ חִזָּיוֹן,
בַּגָּאוֹן הָעוֹמֵד מִן־הַצַּד הֵם הִבְחִינוּ;
וְאֶחָד קָם מַכְרִיז: אֵיזֶה מִין בִּזָּיוֹן!
יְהוּדִי מִתְיַצֵּב מֵרָחוֹק? אֵיזֶה מִין הוּא!
יְהוּדִי, בּוֹא לִרְקֹד!
הוּא לָקוּח לִצְעֹד,
יַרְקִידוּהוּ סָבִיב וּבְשִׁיר לוֹ יַרְנִינוּ!
הוּא נוֹפֵל. וּלְאַחַר שׁפּוֹקֵחַ עֵינָיו
הוּא רוֹאֶה: עַל־גַבֵּי הַר גָּבוֹהַּ שׁוֹכֵב הוּא;
וְהוֹלֵךְ מִתְקָרֵב יְהוּדִי… עַל הַגַּב
רֹב־עֵצִים הוּא נוֹשֵׂא, מִמַּשָׂא מִתְכּוֹפֵף הוּא.
הוּא מַדְלִיק מְדוּרָה,
וְסָבִיב לְאוּרָהּ
הָרְשָׁפִים כִּדְבוֹרִים עַלִּיזוֹת יִתְעוֹפֵפוּ…
וְרוֹאֶה הַגָּאוֹן: יְהוּדִי זֶה מֵרִים
אֶת רֹאשׁו לִקְרָאתוֹ וּפָנָיו – פְּנֵי־לַהַט.
הוּא צוֹעֵק: הִתְרַחֵק! זֶה אֲנִי, הַמַּחֲרִים!
הוּא צוֹעֵק – וְכֻלּוֹ זַעַף־רֹגֶז וָרַעַד.
אַךְ הַלָּה לוֹ שׂוֹחֵק,
עַל מִצְחוֹ לוֹ נוֹשֵׁק,
וְהוֹלֵךְ… וְקוֹל־זֶמֶר עוֹלֶה מִן הַצַּעַד…
הַגָּאוֹן מִתְעוֹרֵר, וּלְבָבוֹ בּוֹ יַהֲלֹם.
מַה־נִּפְחַד מֵאוֹתוֹ יְהוּדִי לֹא־כָנוּעַ.
וְאוּלָם הַנְּשִׁיקָה שֶׁנֻּשַּׁק בַּחֲלוֹם –
כְּמִכְוֵה רִצְפַּת־אֵשׁ לוֹ בַּמֵּצַח שָׁקוּעַ!
וְנִּגּוּן לוֹ בַּמֹּחַ –
לֹא יִתֵּן לוֹ מָנוֹחַ,
הַנִּגּוּן אֲשֶׁר רַק לְחָסִיד הוּא יָדוּעַ…