״הָאֱמֶת הַדָּבָר כִּי יֵשׁ בָּאָרֶץ
עִזִּים עַזּוֹת־נֶפֶשׁ הַפּוֹרְצוֹת פָּרֶץ
וּבַזְּאֵבִים תִּשְׁלַחְנָה יָד לָגַעַת?״ –
כֹּה שָׁאַל זְאֵב קָטֹן אֶת פִּי אָבִיהוּ,
וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיִּסְפֹּק עַל פִּיהוּ:
מִי סִפֵּר לָךְ זֹאת, נַעַר חֲסַר דַּעַת?
עִזִּים קָמוֹת בַּזְּאֵבִים! אַיֵּהוּ הָעֵדֶר
יַעֲבֹר חָק־עוֹלָם וִישַׁנֶה הַסֵּדֶר?
״רַבִּי סִפְּרָהּ לִי בִּהְיוֹתִי בַּחֶדֶר
– עָנָה הַזְּאֵב הַמֻּכֶּה בְּנֶפֶשׁ נֶאֱנָחַת
וַיִּתְגָּרֵד בַּקָּרַחַת וּבַגַּבַּחַת –
אַף אָמַר כִּי בְאֶרֶץ עוּץ נִמְצָאוּ
וּבְשֵׁם אִיּוֹב לִבְעָלֵימוֹ יִקְרָאוּ״.
– אִיּוֹב?! – קָרָא הָאָב בִּשְׂחוֹק – הוֹי גֹּלֶם,
אִיּוֹב לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא מֵעוֹלָם!
אִיּוֹב לֹא הָיָה אַךְ עִזָּיו נִמְצָאוּ,
גַּם עוֹד עַד הַיּוֹם בֵּינֵינוּ יֵרָאוּ,
אַךְ לֹא בְּקַרְנַיִם יִנְגֹּפוּ
וּבְצַד וּבְכָתֵף יֶהְדֹּפוּ,
כִּי אִם יַטִּילוּ גְּלָלִים
עַל עָלִים בָּלִים,
וְחָקוּק עַל מֵצַח אֵלֶּה הַשְּׂעִירִים:
״מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים – וּגְאוֹנִים אַדִּירִים״.