הַשֶּׁמֶשׁ הִשְׁתַּטְּחָה לִפְנֵי כִסֵּא אֱלֹהַּ:
״רִיבָה רִיבִי – קָרְאָה – שׁוֹפֵט גָּבֹהַּ,
נִזְרִי חֻלַּל וּכְבוֹדִי גָּלָה מֶנִּי.
פַּעַם מִשְׁפָּטִי וְדִינִי עָשִׂיתָ,
אָז – עֵת עִם הַלְּבָנָה אוֹיַבְתִּי
אֵלֶיךָ לַמִּשְׁפָּט נִקְרַבְתִּי1,
אָז עֶלְבּוֹנִי תָּבַעְתָּ,
קַרְנֶיהָ גִּדַּעְתָּ,
רוּם לִבָּהּ הִכְנַעְתָּ
וַתַּדְבֵּר אוֹתָהּ תַּחְתֵּנִי,
וּשְׁמִי ״הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל״ כִּנִּיתָ,
כִּי עַל כָּל מְאוֹרֵי אוֹר אוֹתִי עִלִּיתָ;
עַתָּה – כָּל צָרוּעַ, כָּל זָב,
כָּל הֶדְיוֹט, כָּל עַז פָּנִים,
כִּמְעַט יֵצֵא מֵאַחֲרֵי הַכִּירַיִם
וִיהִי לַמַּגִּיד אוֹ לָרָב
בְּחֶבְרַת חַיָּטִים אוֹ רַצְעָנִים,
יִטּוֹל אֶת הַשֵּׁם, יִקַּח לוֹ קַרְנַיִם,
וְכָמוֹנִי ״הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל״ יִקָּרֵא;
עֲשֵׂה מִשְׁפָּט וָצֶדֶק לְמַעַן תִּוָּרֵא!
– הֵרָגְעִי, בִּתִּי, עַל מָה שָׁוְא תִּתְעַבָּרִי?
עָנָה רָצוֹן הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמַיִם –
חֲזִי, בְּמִי קִנֵּאת וּבְשֶׁלְּמִי הַסָּעַר!
הֵן כּוֹכְבֵי נֶשֶׁף אֵלֶּה הוֹדֵךְ לֹא יַחְסִירוּ,
כִּי כָל בָּאֵי עוֹלָם יֵדָעוּ
כִּי רַק בִּלְשׁוֹן סַגִּינְהוֹר בִּשְׁמֵךְ נִקְרָאוּ
וּמִימֵיהֶם לֹא הֵאִירוּ אַף לֹא יָאִירוּ.
״הוֹי – הוֹסִיפָה הָעֲלוּבָה – אֵל נֶאְדָּרִי!
הָעָם יַאֲמִינוּ בָם, זָקֵן וָנָעַר,
כִּי אֶל בַּעֲלֵי הַשֵּׁמוֹת לִבָּם פֹּנֶה
וּבְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת אַחֲרֵיהֶם זֹנֶה״.
– אִם כֵּן אֵפוֹא – עָנָה שׁוֹפֵט צֶדֶק –
אֶתְקֹן גַּם זֶה הַמְּעֻוָּת וַאֲחַזֵּק בֶּדֶק:
אַכְרְזִיאֵל2, קוּם הַעֲבֵר כָּרוֹז בָּעָם
לִבְלִי יָהִין כָּל רַב אוֹ מַגִּיד בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם
לַחֲתוֹם שְׁמוֹ עַל הַסְכָּמוֹתָיו וּשְׁאָר עִנְיָנָיו
מִבְּלִי שֵׁם הַתֹּאַר ״הַקָּטֹן״ לְפָנָיו.