(הַנִּמְשָׁל לִמְשַׁל יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל)
הָלֹךְ הָלְכוּ הַקָּהָל לִמְנוֹת פַּרְנֵס עֲלֵיהֶם,
אֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וִיבִיאֵם וְיַעֲסֹק בְּצָרְכֵיהֶם,
וַיָּבֹאוּ אֶל אַחַד הַמְּיֻחָשִׂים
וַיֹּאמְרוּ: ״לִקְצִין־עָם אוֹתְךָ נָשִׂים,
פַּרְנֵס תִּהְיֶה לָנוּ כִּי בֶן רַבָּנִים אָתָּה״.
– ״לִהְיוֹת רֹאשׁ הַקָּהָל חֶרְפָּה הִיא עָתָּה
– עָנָה הַיַּחְשָׂן – כִּי בְּכָל הַמַּעֲלָלִים
יִתְעָרְבוּ כָּעֵת אֲנָשִׁים נִבְזִים וּשְׁפָלִים,
אֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֵין רָב בְּכָל מִשְׁפַּחְתָּם,
אֲשֶׁר יַחְשָׂם בְּכִיסָם וּכְבוֹדָם בְּאַמְתַּחְתָּם;
אֶת יַחְשִׂי וּכְבוֹד אֲבוֹתַי אַשְׁפִּילָה
אִם אֵלֵךְ לָנוּעַ בְּעִנְיְנֵי הַקְּהִלָּה״.
וַיֹּאמְרוּ הַקָּהָל אֶל אַחַד הַסּוֹחֲרִים:
פַּרְנֵס תִּהְיֶה לָנוּ, בָּךְ אֲנַחְנוּ בּוֹחֲרִים!
– ״אֵינֶנִּי רֹאֶה מִזֶּה כָּל רֶוַח עַתָּה,
הַקְּהִלָּה דַלָּה, הַכְנָסָתָהּ מְעַטָּה;
אַף עוֹד זֹאת: הַזְּמַן הֶחָדָשׁ עָלֵינוּ הֵקִים
רֹאֵי חֶשְׁבּוֹנוֹת, אֲנָשִׁים דַּלִּים וְרֵקִים,
אִישׁ לֹא רָאָה מִיָּמָיו צוּרַת מַטְבֵּעַ
יִתְעָרֵב בְּצָרְכֵי הַצִּבּוּר וִיחַוֶּה דֵּעַ.
הֶחֳדַלְתִּי לִמְכֹּר מִינֵי מַשְׁקֶה וַאֲכִילָה
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ בְּעִסְקֵי הַקְּהִלָּה?״.
וַיֹּאמְרוּ הַקָּהָל לִירֵא־שָׁמַיִם:
אוֹתְךָ נִבְחַר וְהָיִיתָ לָנוּ לָעֵינָיִם!
– ״הָהּ, רַבּוּ כָּעֵת כּוֹפְרִים וַעֲבַרְיָנִים
וַאֲנַחְנוּ אֲנוּסִים לָשֵׂאת לָהֶם פָּנִים,
לֹא נוּכַל כַּאֲשֶׁר נַחְפֹּץ לְיַסְּרָם עַל זְדוֹנָם,
יָרֵאתִי פֶּן אֶתָּפֵשׂ עִמָּם בַּעֲוֹנָם;
טוֹב לִי עֲסוֹק בְּסִגּוּפִים, בַּעֲבוֹדָה וּתְפִלָּה
מִלֶּכֶת לָנוּעַ בְּעִנְיְנֵי הַקְּהִלָּה״.
וַיֹּאמְרוּ הַקָּהָל אֶל אַחַד הַלּוֹמְדִים:
הֱיֵה לָנוּ פַּרְנֵס; אוֹתְךָ אָנוּ חוֹמְדִים.
– ״לֹא אוּכַל לָשֵׂאת פָּנַי אֶל הַמֶּמְשָׁלָה,
הִיא תִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ הַשְׂכָּלָה, הַשְׂכָּלָה,
וַאֲנִי בִּלְעֲדֵי תַלְמוּדִי לֹא אָבִינָה
דָּבָר וַחֲצִי דָבָר בִּלְשׁוֹן הַמְּדִינָה;
הֶחֳדַלְתִּי אֶת פִּלְפּוּלִי, חָלִילָה,
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ בְּעִסְקֵי הַקְּהִלָּה?״
וַיֹּאמְרוּ הַקָּהָל אֶל אַחַד הַמַּשְׂכִּילִים:
לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ תְּחִנָּתֵנוּ מַפִּילִים!
– ״כָּל הָעֵדָה כֻּלָּהּ פְּתָאִים וּסְכָלִים
שָׂטֵי כָזָב וּמַאֲמִינִים בַּהֲבָלִים,
וַאֲנִי סוֹפֵר וּמְחַבֵּר בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן,
חוֹקֵר וּמְהַנְדֵּס דּוֹרֵשׁ קַדְמוֹנִיּוֹת,
גַּם עַתָּה אֶכְתֹּב תּוֹלְדוֹת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן
עִם הֶעָרוֹת יְקָרוֹת טִבְעִיּוֹת וֵאלֹהִיּוֹת;
הֶחֳדַלְתִּי מֵעֲסוֹק בְּהַדְפָּסַת הַחִבּוּר
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ בְּצָרְכֵי הַצִּבּוּר?!״
וַיֹּאמְרוּ הַקָּהָל אֶל אַחַד הָרַצְעָנִים:
פַּרְנֵס תִּהְיֶה לָנוּ, רֹאשׁ וּנְשׂוּא פָנִים!
– ״הִנֵּנִי!״ – עָנָה הָרַצְעָן וַיַּשְׁלֵךְ מֵאֵלָיו
סַדָּנוֹ וּמַרְצֵעוֹ וּשְׁאָר כֵּלָיו,
לֹא לָקַח עִמּוֹ בִּלְתִּי אִם רְצוּעָתוֹ
וַיֵּלֶךְ לִרְעוֹת אֶת עֶדְרוֹ צֹאן עֲדָתוֹ.