צִיּוֹן בַּמָּצוֹר סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶרֶת –

אַרִיסְטֶבְּלוֹס עִם הֻרְקָנוֹס יִתְנַגֵּחַ.

הוּסַר הַתָּמִיד, בָּטְלָה הַמִּשְׁמֶרֶת,

אֵין צֹאן וּבָקָר לַעֲלוֹת בַּמִּזְבֵּחַ;

רַק בִּכְבֵדוּת רַבָּה וּבְהוֹן יָקָר

יִמְצְאוּ מֵאֵת צָרֵיהֶם צֹאן וּבָקָר,

בְּהוֹרִידָם לָהֶם בַּשַּׁרְשֶׁרֶת

קֻפָּה מְלֵאָה דִינָרִים

וְהֵם יַעֲלוּ קֻפָּה אַחֶרֶת

מְלֵאָה כְבָשִׂים וּפָרִים.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּתְנַכְּלוּ הַצָּרִים

לַעֲשׂוֹת תֹּעָה לַנְּצוּרִים בַּקֶרֶת

וּלְעֵת עֶרֶב כְּבוֹא הַחַרְסָה

הֶעֱלוּ בִּמְקוֹם בְּהֵמָה כְּשֵׁרָה

בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה

וּבִלְתִּי מַעֲלַת גֵּרָה.

וּלְעַוֵּר לַשֹּׁמְרִים עֵינֵיהֶם

מֵרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם

בַּעֲבֹתִים וּפְרָחִים אֲסָרוּהָ

וּבַעֲבֹתוֹת זָהָב עִטְּרוּהָ

וַיִּרְחָצוּהָ מִצֹּאָתָהּ

לִבְלִי תַעַל צַחֲנָתָהּ.

אוּלָם אַךְ הַצֵּג הִצִּיגָה פַּרְסָה

הַבְּהֵמָה עַל גַּג הַחוֹמָה

רָגְזָה הָאָרֶץ מִמְּקוֹמָהּ

אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה.

וַתְּהִי צְעָקָה בִּירוּשָׁלַיִם

וְחַלְחָלָה בְּכָל מָתְנַיִם.

יוֹשְׁבֵי הָעִיר זָעוּ,

הִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל,

וּגְדוּדִים יַחְדָּו בָּאוּ

וּבְקוֹל חֲרָדָה קָרָאוּ:

״שׁוֹמֵר מַה־מִּלָּיִל?!״

וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל־הַשּׁוֹמֵר

דֹּבֵר מִן הַחוֹמָה מֵעָל

אֶל בַּעַל־חַי רֹבֵץ בַּסָּל

הַתָּלוּי מִתַּחַת – וְאוֹמֵר:

אֱלֹהֵי יִשְׁעִי

יִשָּׂא לְפִשְׁעִי!

אִם גַּם אֵין קָרְבָּן לְיוֹם חַגֵּנוּ

אוֹתְךָ לֹא אָבִיא בֵּית אֱלֹהֵינוּ;

אַף כִּי רֻחַצְתָּ לְמִשְׁעִי

וּבְזָהָב צִפּוּ פָנֶיךָ

כְּרֵיחֲךָ אָז רֵיחֲךָ עָתָּה

וּבוֹ אַכִּירְךָ מִי וּמָה אָתָּה,

כִּי – חֲזִיר הָיִיתָ וַחֲזִיר הִנֶּךָּ.

וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן עַד בְּאֵר שֶׁבַע

עַל מָה הָאָרֶץ רֹעֶדֶת, נֶעְכֶּרֶת,

לֹא כִי נִשְׁתַּנּוּ עֲלֵיהֶם סִדְרֵי הַטֶּבַע

אַךְ יַעַן עָלָה חֲזִיר עַל גַּפֵּי קֶרֶת.