מִשֶּׁבָּאִים יְמֵי סֻכּוֹת

מַעֲשִׂיָּה מִימֵי יַלְדוּת

עוֹלָה לִי עַל הַדַּעַת;

אֵיךְ סֻכָּתֵנוּ אָז פָּסַל

רַבִּי שְׁלֹמֹה־דַיָּן זְצַ״ל,

מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּדָּת.

לְדַיָּנֵנוּ הַיָּשִׁישׁ,

בְּגַן הָעֵדֶן מְנוּחָתוֹ,

לְשׁוֹן רָכִיל רִנֵּנָה –

שֶׁבַּסֻּכָּה דִּידַן נִשְׁפַּךְ

הָאוֹר יוֹתֵר מִדַּי בַּסְּכָךְ,

נוּ, עָמַד וַיִּפְסְלֶנָּה.

סֻכָּה, כָּךְ הוּא הוֹצִיא הַפְּסָק,

סֻכָּה שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה כַּדִּין,

סֻכָּה שֶׁהִיא מְקֻבֶּלֶת –

צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְרֻבֶּה צִלָּהּ,

צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא בָּהּ אֲפֵלָה,

צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא מְאֻפֶּלֶת.

קַו־אוֹר – אַדְרַבָּה, לֹא אִכְפַּת,

שֶׁיְּהֵא לִרְאוֹת אֶת אוֹתִיּוֹת

הַקִּדּוּשׁ לִכְבוֹד הָרֶגֶל;

אֲבָל לִתֵּן מַעֲשֵׂה־הֶפְקֵר

שְׁהַחַמָּה בְּחֻצְפָּה תַּזְהֵר –

פֶה, זֶה לֹא מִנְהַג עַם־סֶגֶל.

הַצִּפֳּרִים, הַשַּׁרְשָׁרוֹת,

הַנּוֹי כֻּלּוֹ שֶׁל הַסֻּכָּה,

בִּשְׁבִיל הָאֻמּוֹת הִנֵּהוּ.

לוֹ יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ זָקוּק,

וְטוֹב לוֹ דַּוְקָא בְּדִיּוּק

מָקוֹם שֶׁאֹפֶל יְסוֹבְבֵהוּ.