כעת, עם משבר הממשלה על פגישות ויצמן עם אש“ף – במקום כל הנפתולים וההתפתלויות האלה – אילו קם מחר בבוקר שמעון פרס והודיע באוזני כל ישראל: הולכים להיפגש עם אש”ף! – היה זז אז רכס המועקה שחוסם את בוא הגשם.

שום דבר לא היה מקדם את השלום יותר מהודעה ישרה כזו.

סוף סוף! והקץ לסחור־סחור. הקץ לדחיות אין קץ, הקץ להצטדקויות, הקץ לאשליות “הבחירות בשטחים” – והקץ לבריחה מן השלום.

שום דבר לא יהיה קל וכלום לא פשוט – אבל הכל יתחיל לזוז בכיוון האחד שיש לו סיכוי.

אילו קם שמעון פרס מחר בבוקר וקרא אל אש"ף ישר ובאומץ: בואו נדבר!

היקום? תהיה זאת שעתו היפה.

דבר (ה טבת תש"ן 2.1.1990): 5