כֵּן, לוֹחֵם וְקַשָּׁר, זֶה הַפַּעַם לֹא בְּלֹוף;

הַיּוֹם, חֲבֵרִים, זוֹ אֱמֶת; זֶה בָּרוּר:

סוֹף כָּל סוֹף מִתְקַדְּמִים (בִּרְצִינוּת!) אֶל הַסּוֹף

וְחוֹתְמִים עַל טָפְסֵי הַשִּׁחְרוּר.

אָז הַבַּיְתָה תָּבוֹא וְתִפְשׁוֹט הַמַּדִּים,

תְּרוֹקֵן הַתַּרְמִיל וּתְחַלֵּק מַזְכָּרוֹת;

וּמִמּוּל – הָאִשָּׁה עִם חֻלְיַת הַיְלָדִים

מַקְשִׁיבִים לַדִּווּחַ בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת…

תְּסַפֵּר עַל הַגְּדוּד שֶׁלָּחַם וְנָשַׁם,

וּתְסַפֵּר… לֹא תַּרְשֶׁה לְשׁוּם־אִישׁ לִ’מָּלֵט.

יִתָּכֵן שֶׁתַּגְזִים בְּמִקְצָת פֹּה וָשָׁם,

אֲבָל מַעֲלֶשׁ – זֶה טִבְעִי בְּהֶחְלֵט.

וְאַחַר שֶׁכָּל יֶלֶד לַחוּץ יִשְׁתַּמֵּט

וְאַתָּה תִשָּׁאֵר יַחַד עִם הָאִשָּׁה –

זֶה הַזְּמַן לְגַלּוֹת אֵיךְ הִרְגַּשְׁתָּ בֶּאֱמֱת…

אַךְ אֶת זֶה בְּוַדַּאי תְּגַלֶּה בִּלְחִישָׁה.