עָמַדְתִּי עַל גִּבְעָה שֶׁל חוֹל וְשָׁלַחְתִּי עֵינַי / עָמַדְתִּי וְרָאִיתִי אֶת מַסַּע הַשִּׁרְיוֹן שֶׁל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי. / רָאִיתִי אֶת טוּרֵי הַטַּנְקִים מְטַפְּסִים בְּנַהַם רוֹעֵשׁ, / אֶת עַמּוּד־הֶעָנָן, וְעַמּוּד־הָאָבָק וְעַמוּד־הָאֵשׁ. / קָשֶׁה הָיָה לְהַאֲמִין שֶׁזּוֹ לֹא מִלְחָמָה, שֶׁזֶּה רַק תַּרְגִּיל, / וַאֲפִילוּ הָאַלּוּף שֶׁעָמַד לְיָדִי – אָמַר: “שְׁמַע זֶה מַשֶּׁהוּ לֹא רָגִיל!”
עָמַדְתִּי וְרָאִיתִי… וּפִתְאֹם בָּא עָנָן עֲנָק / וְכִסָּה הַכָּל, וְלֹא רָאִיתִי כְּלוּם, רַק אָבָק וְאָבָק. / וְאַחֲרֵי שֶׁהֶעָנָן הִתְפַּזֵּר – רָאִיתִי מַשֶּׁהוּ מוּזָר, / מַשֶּׁהוּ רָחוֹק־וְקָרוֹב מֻכָּר – וְלֹא מֻכָּר, / זֶה (הָיָה אֵיךְ לוֹמַר) פֶּרֶק מִמִּלְחֲמוֹת הַיְּהוּדִים: / “וַיָּבאֹ עֲמָלֵק – וַיִּלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים. / וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים וַיֵּצֵא מוּל עֲמָלֵק בְּצִירִים שִׁבְעָה / וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן וְהַקְּצִינִים עָלוּ עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה. / וְכַאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ – וְגָבַר יִשְׂרָאֵל בְּיַד חֲזָקָה. / וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ – וְגָבַר עֲמָלֵק לְדַקָּה. / אָז יָבֹא חֵיל־הַשִּׁרְיוֹן וְתָמַךְ בְּיָדוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה, / וַיָּבֶס צְבָא יִשְׂרָאֵל אֶת עֲמָלֵק בְּהַתְקָפַת־חָזֶה. / וְהָאָבָק כִּסָּה הַכֹּל, וְגַם הֶעָשָׁן, וְהָרַעַשׁ הָיָה נוֹרָא / וּצְבָא יִשְׂרָאֵל מָחַץ אֶת אוֹיְבָיו בִּסְעָרָה.”
הַמִּלְחָמָה נִגְמְרָה, וְהַשֶּׁקֶט חָזַר, נִפְלָא וְאָיֹם. / וַעֲדַיִן אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָתַי זֶה הָיָה – אָז אוֹ הַיּוֹם. / וְזֶה מַה שֶּׁרָצִיתִי לוֹמַר לָכֶם, חַיָּלֵי הָאֻגְדָּה: / אַתֶּם רְצִיתֶם, בַּחוּרִים – וְאֵין זוֹ אַגָּדָה.