לצולחי התעלה
הָיָה זֶה לַיְלָה אָרֹךְ, לֹא־נִשְׁכָּח וְאָיֹם, / בּוֹ עַמּוּד־הָאֵשׁ כִּמְעַט שֶׁהָפַךְ אֶת הַלַּיְלָה לְיוֹם. / בְּלַיְלָה שֶׁכָּזֶה נִשְׁבֶּרֶת כָּל תֵּאוֹרְיָה, / כִּי בּוֹ נוֹלָדִים מְאוֹרָעוֹת וְנִרְשֶׁמֶת הַהִיסְטוֹרְיָה; / זֶה לַיְלָה שֶׁבּוֹ נִקְרַע הַיָּם וְהַבַּחוּרִים עָבְרוּ אוֹתוֹ בַּיַּבָּשָׁה, / כִּי הַיָּם רָאָה אוֹתָם בָּאִים וְנָסוֹג לְאָחוֹר בְּלִי בּוּשָׁה. / וְכַאֲשֶׁר גַם הַלַּיְלָה נָסוֹג וְהַבֹּקֶר עָלָה – / כְּבָר הָיָה בָּרוּר: צָלַחְנוּ אֶת הַתְּעָלָה. – – –
וְלִפְנוֹת בֹּקֶר יָצְאוּ סַמָּל משֶׁה וְרַבָּ"ט יְהוֹשֻׁעַ לְסִיּוּר רִאשׁוֹן, / לִסְרוֹק אֶת הַשֶּׁטַח וְלִמְצוֹא אֵיפֹה אֶפְשָׁר קְצָת לִישׁוֹן. / הֵם גִלּוּ אֲגַם קָטָן, חֲמוֹר בּוֹדֵד וּבִקְתָה רֵיקָה, / וּמֹשֶׁה אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ: “תַּבִּיט, שׁוּקִי, כָּכָה נִרְאֵית אַפְרִיקָה. / פַּסִּים שֶׁל יֶרֶק וְצָהֹב וְג’וּנְגֶל שֶׁל דְּקָלִים; / מִתְחַשֵׁק לִי, בְּחַיַי, לְהָנִיף פֹּה כַּמָּה דְּגָלִים…”
אָז יְהוֹשֻׁעַ הִבִּיט סָבִיב בְּעֵינַיִם חוֹלְמוֹת וְאָמַר: / “אוּלַי תִּצְחַק, מוֹשִׁיק, אֲבָל יֵשׁ לִי מִין רֶגֶשׁ מוּזָר: / אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁהָיִיתִי כְּבָר בַּמָּקוֹם הַזֶּה, מִזְּמַן מִזְּמַן, / יָצָאתִי מִפֹּה, הִזַעְתִּי בַּשֶּׁמֶש וְאָכַלְתִּי מַן…”
“דַחִילַק, שׁוּקִי!” קָרָא משֶׁה, “הֲלֹא הִגַעְנוּ הֵנָּה רַק אֶמֶשׁ! / אַתָּה חוֹלֶה, אוֹ חוֹלֵם, אוֹ שֶׁחָטַפְתָּ מַכַּת־שֶׁמֶשׁ?”
“אוּלַי אֲנִי חוֹלֵם, אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה אֶת זֶה בָּרוּר בָּרוּר: / אֲנִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי יוֹצֵא לַעֲרוֹךְ פֹּה סִיּוּר. / פּוֹגֵשׁ צְפַרְדֵעַ עַל הַנַּחַל וְכִנִּים עַל הַחוֹל, וְאַרְבֶּה, / בּוֹרֵחַ מִבָּרָד וְנִכְנָס אֶל הַחֹשֶׁךְ… כֵּן, רָאִיתִי הַרְבֵּה. / רָאִיתִי אֶת הַחֶבְרֶ’ה עוֹשִׂים לְבֵנִים, וּבְעִקָּר רָאִיתִי דָּם… / בְּאֵלֶּה הָעֵינַיִם רָאִיתִי אֶת זֶה, תַּאֲמִין לִי, בֶּן־אָדָם!”
אָז מֹשֶׁה הִבִּיט בִּיהוֹשֻׁעַ וְאָמַר בְּקוֹל שָׁקֵט: / “אַחֲרֵי שֶׁדִבַּרְתָּ, שׁוּקִי, אָז פִּתְאֹם נִדְמֶה לִי כָּעֵת / שֶׁגַם אֲנִי פֹּה הָיִיתִי פַּעַם וְרָאִיתִי אֶת אֵלֶּה הַמַּרְאוֹת, / אֲבָל אַנְ’לֹא בָּטוּחַ אִם זֶה הָיָה אֶתְמוֹל, אוֹ בִּימֵי פַּרְעֹה… / אֲבָל כְּשֶׁיָּצָאתִי בַּבֹּקֶר מֵהָאֹהֶל וְהִסְתַּכַּלְתִּי הַצִּדָּה / רָאִיתִי אֶת אָבִי עַמְרָם בּוֹנֶה שָׁם פִּירַמִידָה…”
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ: עַכְשָׁו אַתָּה מְדַבֵּר כְּמוֹ גֶבֶר! / שְׁמַע, אַתָּה נִזְכַּר אֵיך בָּרַחְנוּ כָּאן מִן הַדֶּבֶר? / הִגָּעְנוּ לַיְּאוֹר וְרָאִינוּ תֵּבָה שָׁטָה וְכַמָּה בַּחוּרוֹת… / רַק תִּזָּהֵר שֶׁלֹּא נַחְטוֹף שׁוּב אֵיזוֹ מַכַּת־בְּכוֹרוֹת…"
וּבְעוֹד הָרַבַּ"ט וְהַסַּמָּל מַמְשִׁיכִים אֶת הַסִּיּוּר, / וּפִתְאֹם הֵם רוֹאִים, כְּאִלּוּ יוֹצֵאת מִתּוֹךְ צִיּוּר, / דְּמוּת אָדָם לָבוּשׁ גְּלִימָה אֲרֻכָּה עַד כַּפּוֹתָיו, / וְזָקָן לוֹ אָרֹךְ הַיּוֹרֵד עַל מִדּוֹתָיו, / וּפָנָיו קוֹרְנִים וְרֹאשׁוֹ קְצָת הַצִּדָּה מֻטֶּה, / אַבְנֵט עַל מָתְנָיו וּבְיָדוֹ הוּא מַחֲזִיק מַטֶּה. / וְהַזָּקֵן הַפֶּלְאִי קָרֵב אֲלֵיהֶם וּמַשְׁמִיעַ דִּבּוּרִים:
“בָּרוּךְ שׁוּבְכֶם לְכָאן, אֶחָי הַגִּבּוֹרִים! / הֵן אַתֶּם הֲקִמוֹתֶם אֶת כָּל הָרַעַשׁ מִסָּבִיב, / וְאַתֶּם גַּם תֵּצְאוּ מִכָּאן בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב.”
“שָׁלוֹם לְךָ, אָדוֹן,” אוֹמֵר יְהוֹשֻׁעַ וְהוּא כְּמוֹ הוֹזֶה. / וּמשֶׁה מוֹסִיף: “אוּלַי תַּגִּיד לָנוּ מַהוּ הַמָּקוֹם הַזֶּה? / אֲנַחְנוּ חֲדָשִׁים כַּאן, וּבְכָל־זֹאת… מוּזָר – / לִשְׁנֵינוּ נִדְמֶה שֶׁכְּבָר הָיִינוּ פֹּה וְיָצָאנוּ מִכַּאן בֶּעָבָר…”
אָז הַיָּשִׁישׁ חִיֵּךְ אֲלֵיהֶם וְיָדוֹ כְּמוֹ נוֹגַעַת בַּחשֶׁן:
“כְּלוּם לֹא יְדַעְתֶּם, אֶחָי? הֵן חֲזַרְתֶּם לְאֶרֶץ גֹּשֶׁן!”
כָּכָה אָמַר – וְנֶעְלַם כִּלְעֻמָּת שֶׁבָּא, / וּמִסָּבִיב הָיְתָה דְּמָמָה עֲמֻקָה וְרַבָּה.
אָז משֶׁה מַבִּיט בִּיהוֹשֻׁעַ וְנִזְכָּר בְּאָחִיו אַהֲרֹן, / וְנִדְמַה לִשְׁנֵיהֶם כִּי עוֹד מְעַט יִרְאוּ בִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן… / אָז אֶחָד אוֹמֵר לְרֵעוֹ: "עַכְשָׁו הַכֹּל בָּרוּר, הַכֹּל בָּרוּר / אֲבָל בּוֹא נֵלֵךְ, מֻכְרָחִים לִגְמוֹר אֶת הַסִּיּוּר. / תִּרְאֶה, תִּרְאֶה בְּעַצְמְךָ לְאָן שֶׁהִגַּעְנוּ…
אָז תַּגִּיד לִי, שׁוּקִי: אִם נְסַפֵּר לַחֶבְרֶה – הֵם יַאֲמִינוּ לָנוּ?"