וְהוּא הַסִּפּוּר שֶׁאֲסַפֵּר לִנְכָדַי בְּאַחַד מִימֵי תַּשְׁנַ"ח,

אַחֲרֵי שֶׁהֵם יַבִּיטוּ עַל סַבָּא שֶׁלָּהֶם, הַצִּ’יזְבַּטְנִיק מֵהַפַּלְמַח,

שֶׁאָמַר לָהֶם כִּי שְׁלשִׁים שָׁנָה לֹא הָיָה כָּאן שָׁלוֹם,

רַק הָיוּ מִלְחָמוֹת וַהֲפוּגוֹת, וְהַשָּׁלוֹם רַק הָיָה חָרוּז לַ־חֲלוֹם…

"מָה, בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה לָכֶם שָׁלוֹם, אֲפִלוּ לֹא יוֹם אֶחָד?

אָז סַפֵּר לָנוּ, סַבָּא, בְּחַיֶּיךָ – אֵיך הוּא נוֹלַד?"

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי, נֶכְדָה יָפָה שֶׁלִּי וַעֲדִינָה,

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי בַּשָּנָה הַחֲמִשִׁים לַמְּדִינָה;

וְגַם אַתָּה שׁוֹאֵל, נֶכְדִּי הֶחָכָם אַבְשָׁלוֹם:

מָתַי הִתְחַלְנוּ לְהַרְגִּישׁ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת מִתְקָרֵב, הַשָּׁלוֹם?

הַתְּשׁוּבָה הִיא פְּשׁוּטָה, יְלָדִים, זֶה סִפּוּר דֵּי מֻכָּר וּמְרַגֵּשׁ,

וְאִם אַתֶּם חֲזָקִים בְּהִיסְטוֹרְיָה, לֹא קָשֶׁה אוֹתָהּ כְּלָל לְנַחֵשׁ:

זֶה הִתְחִיל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא־נִשְׁכַּחַת, בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת,

כְּשֶׁבִּנְמַל־הַתְּעוּפָה בֶּן־גּוּרְיוֹן נָחַת הַמָּטוֹס שֶׁל סַדָאת;

וְאַחֲרֵי שָׁצָּבַטְתִּי אֶת עַצְמִי בְּכָל כֹּחַ וְלֹא הִתְעוֹרַרְתִּי מֵחֲלוֹם –

הֶאֱמַנְתִּי: אוּלַי בֶּאֱמֶת מוּל עֵינַי נוֹלָד הַשָּׁלוֹם…

הַמָּטוֹס הַגָדוֹל הִדְמִים הַמָּנוֹעַ – וְתִזְמֹרֶת צַהַ"ל נִגְּנָה,

וְהַדֶּגֶל הַמִּצְרִי חִבֵּק בְּלִי בּוּשָׁה אֶת דִּגְלֵי הַמְדִינָה;

וְרֹאשׁ־הַמֶּמְשָׁלָה מְנַחֵם נִגַּשׁ עִם הַנָּשִׂיא אֶפְרַיִם

לִלְחוֹץ אֶת יָדוֹ הַמּוּשֶׁטֶת שֶׁל אוֹרְחֵנוּ נְשִׂיא מִצְרַיִם.

וְהוּא עָמַד דֹּם לַצְּלִילִים הַנּוּגִים שֶׁל “כָּל עוֹד בַּלֵּבָב”,

וּבָעַיִן שֶׁלִּי הִרְגַּשְׁתִּי פִּתְאֹם אֵיזֶה דֶּמַע סוֹרֵר וְשׁוֹבָב.

וּמֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל כֻּלָּה עָמְדָה דֹם לִצְלִילֵי הַהִמְנוֹן הַמִּצְרִי,

וְתוֹתָחֵי צַהַ"ל שִׁגְּרוּ מְטָחֵי כָּבוֹד, יְרִי אַחַר יְרִי…

אַחַר־כָּךְ נִגַּשׁ הָאוֹיֵב־מֵאֶתְמוֹל לִלְחֹץ הָמוֹן יָדַיִים –

שֶׁל שָׂרִים וְאַלוּפִים, רַבָּנִים וְנִכְבָּדִים, אוּלַי מָאתַיִם.

מִגּוֹלְדָה וְעֵזֶר וְרַבִּין וְדַיָּן עַד אֵשֶׁת שַׁגְרִיר וּבַעֲלָהּ.

הוּא אָמַר לְמוֹטָה: “לֹא בִּלַּפְתִּי”, וְנָשַׁק לְנִכְבָּדֵי הַגָּדָה.

וְהַכֹּל נִרְאָה כְּמוֹ חֲלוֹם פָּרוּעַ, כְּמוֹ סִפּוּר בִּדְיוֹנִי, כְּמוֹ אַגָּדָה.

עִם חֲשֵׁכָה עָלְתָה הַשַּׁיָּרָה דֶרֶךְ בַּאבּ־אֶלְוָאד לַבִּירָה,

וְצִדֵּי הַכְּבִישׁ גָעֲשׁוּ בַּהֲמוֹן אָדָם, וְהַהִתְלַהֲבוּת הָיְתָה אַדִּירָה;

תִּינוֹקוֹת וִישִׁישִׁים יָצְאוּ לָרְחוֹבוֹת, מִשְּׁמוּלִיק חָצָץ עַד וִיקְטוֹרְיָה –

וּמַה הַפֶּלֶא? כֻּלָּם הִרְגִּישׁוּ עַצְמָם כְּחֵלֶק בְּדַף הַהִסְטוֹרְיָה.

הַמְזַמְּרִים זִמְּרוּ, הַצּוֹפִים צָפוּ, וְהַשַּׁדָּרִים גִּמְגְּמוּ בְּקוֹלָם;

וּמַה הַפֶּלֶא? הֲלֹא בְּזֶה הָרֶגַע מַקְשִׁיבִים לָהֶם בְּכָל הָעוֹלָם!

וְהִנֵּה נִכְנָס הַנָּשִׂיא מֵאֶרֶץ־פַּרְעֹה לִמְלוֹן הַמֶּלֶךְ דָּוִד,

וְהָרוּחוֹת נִרְגְּעוּ מְעַט, רַק כּוֹכָב רָחוֹק רָעַד יוֹתֵר מִתָּמִיד.

וּקְנֵי־הַסּוּף רָחֲשׁוּ סוֹדוֹת עַל גְּדוֹת הַיַּרְדֵן וְהַיְּאוֹר,

וּמִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה הָעֲמֻקָּה עָלָה קוֹל קָדוּם: “יְהִי אוֹר!” – –

וַיְּהִי אוֹר, וּנְשִׂיא מִצְרַיִם עָלָה לְהִתְפַּלֵּל בְּהַר־הַבַּיִת,

וְאֶחָד אַלְמוֹנִי רָצָה כָּל־כָּךְ לְהוֹשִׁיט לוֹ שָׁם עָנָף קָטָן שֶׁל זַיִת.

אַחַר־כָּךְ הוּא שָׁהָה עֵת רַבָּה מוּל אֵימֵי “יָד וָשֵׁם”,

הִבִּיט בַּמַּרְאוֹת בְּפָנִים חֲתוּמִים (“אוּלַי גַּם אֲנִי קְצָת אָשֵׁם?”).

וְאַחַר־הַצָּהֳרַיִם נִצַּב הָאוֹרֵחַ עַל דוּכַן בֵּית־הַנִּבְחָרִים

וְדִבֵּר לָעוֹלָם וְאָמַר בֵּין הַשְּאָר אֶת אֵלֶּה הַדְּבָרִים:

"אֲנַי בָּא אֲלֵיכֶם בְּלֵב פָּתוּחַ וּבְמַחֲשָׁבָה בְּהִירָה,

לָשֵׂאת אֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרַי בְּצוּרָה גְּלוּיָה וִישִׁירָה:

הָבָה נוֹשִׁיט זֶה לָזֶה אֶת יָדֵינוּ, הָבָה נִפְעַל בְּיַחַד

כְּדֵי לְנַתֵּץ אֶת חוֹמַת הָאֵיבָה, הַנִּכּוּר וְהַּפַּחַד.

כִּי כָּל נֶפֶשׁ הַנּוֹפֶלֶת בַּמִּלְחָמָה הִיא נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם,

וְאֵין כָּל הֶבְדֵּל אִם הוּא עַרְבִי, אוֹ יִשְׂרְאֵלִי, כִּי אֶחָד הוּא צֶבַע הַדָּם.

לְמַעַן חִיּוּכוֹ שֶׁל תִּינוֹק, לְמַעַן הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים –

הָבָה נִפְתַּח דַּף חָדָשׁ שֶׁל חַיִּים חֲדָשִׁים וְנָאִים!"

אַחֲרָיו דִבֵּר רֹאשׁ־מֶמְשַׁלְתֵּנוּ, מִי שֶׁהָיָה מְפַקֵּד הַמַּחְתֶּרֶת,

וּדְבָרָיו שֶׁיָּצְאוּ מִן הַלֵּב הָפְכוּ בּוֹ בַּיּוֹם לְכוֹתֶרֶת:

"הַמִּלְחָמָה הִיא נִמְנַעַת, אֲדוֹנִי, הַשָּׁלוֹם הוּא בִּלְתִּי־נִמְנָע,

וְאֶל הַשָּׁלוֹם הַזֶּה אָנוּ חוֹתְרִים בְּהַתְמָדָה, בִּכְאֵב, בֶּאֱמוּנָה.

זְמַן הַטִּיסָה בֵּין קַהִיר וִירוּשָׁלַיִם הוּא שָׁעָה בְּסַךְ־הַכֹּל,

אַךְ הַמֶּרְחָק בֵּין הַשְּׁתַּיִם הָיָה אֵין־סוֹף עַד יוֹם אֶתְמוֹל.

הַנָּשִׂיא סַדָאת עָבָר אֶת הַמֶּרְחָק בִּתְעֻוָּזה וְאֹמֶץ־לֵב;

אֲנַחְנוּ מַעֲרִיכִים אוֹתוֹ וּמְקַוִּים כִּי עַתָּה הַשָּׁלוֹם יִתְקָרֵב.

הַיּוֹם אֶשָׂא תְפִלָה לֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַמְשֻׁתָּפִים, כִּי יִתֵּן בָּנוּ חָכְמָה

לְהַגִּיעַ לַיּוֹם הַמְיֻחָל, בּוֹ יֻשַׂם הַקֵּץ לַמִּלְחָמָה".

וְלֹא סִפַּרְתִּי עוֹד עַל הַזֵּר שֶׁהִנִּיחַ נְשִׂיא מִצְרַיִם מוּל יַד הַלּוֹחֵם הָעִבְרִי,

וְעַל כָּל מַבָּטֵי הַפְּלִיאָה שֶׁשָּׁלַחְתִּי אֲנִי וְשֶׁנִּשְׁלְחוּ לְעֶבְרִי;

וְעַל הַשִׂיחוֹת בַּכְּנֶסֶת, וְהַבִּקּוּר בְּמִשְׁכָּן הַנָּשִׂיא, וְכָל טְפִיחוֹת הַשֶּׁכֶם,

וְעַל יַלְדֵי יְרוּשָׁלַיִם הַתְּמִימִים, שֶׁזִּמְרוּ “הֵבֵאנוּ שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם”…

הַכֹּל הַכֹּל הִתְעַרְבֵּב בְּתוֹכִי, כְּמוֹ בַּחֲלוֹם מָתוֹק וּפָרוּעַ,

וְאַתֶּם סִלְחוּ לִי אִם סִפַּרְתִּי הַפַּעַם סִפּוּר שֶׁהוּא כָּכָה, דֵי יָדוּעַ…

אַךְ אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְסַפֵּר, וְלִחְיוֹת אֶת הַחֲוָיָה מֵחָדָשׁ,

לְהִזָּכֵר שֶׁכָּל זֶה הָיָה בְּאֱמֶת, בַּמְצִיאוּת, מוּל עֵינַי מַמָּשׁ.

וְאַחַר־כָּךְ בָּאוּ הַשִׂיחוֹת הָאֲרֻכּוֹת, וְהַמַּשָׁא־וּמַתָּן הַיָּשִׁיר,

הַבִּקּוּר בְּצֵל הַפִּירַמִידוֹת וְהַסְפִינְקְסִים וּשְׁאַר פִּלְאֵי קָהִיר;

הַמַּשְׁבֵּרִים, הַמִּקּוּחִים עַל יַמִּית וְשָׂדוֹת וְשַׁרֶם־אַ־שֵׁיךְ,

הַחֲשָׁשׁוֹת שֶׁמָּא הַהַתְחָלָה תִשָּׁאֵר הַתְחָלָה וְלֹא יִהְיֶה לָהּ הֶמְשֵׁךְ…

עַד שֶׁהִגַּעְנוּ סוֹף סוֹף אֶל שִׁגְרַת הַמְּנוּחָה וְהַנַּחֲלָה.

אֲבָל זֶה כְּבָר סִפּוּר אַחֵר…

אַתֶּם הֵן בִּקַּשְׁתֶּם אֶת הַהַתְחָלָה!