לוגו
הקדמה למהדורה המקוונת של לובנגולו מלך זולו מאת נחום גוטמן
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

[את ההקדמה כתב בנו של הסופר והצייר נחום גוטמן, מנחם (חמי) גוטמן, למהדורה המקוונת של “לובנגולו מלך זולו”, והיא אינה מופיעה בספר המודפס]


המספר, כותב בשפתו שלו שמשקפת את השפה המדוברת ואת מושגיו של הקורא – אחרת אין טעם לקחת את העט ביד (לא תקף לנביאים – אבל כאלה יש מעט).

“לוֹבֶּנְגּוּלוּ מֶלֶךְ זוּלוּ אֲבִי עַם הַמְטַבּוּלוּ בְּהָרֵי בּוּלָוָיָה”, נכתב עבור ילדים בארץ־ישראל המנדטורית, אשר עד שנוסד “דבר לילדים” לא היה להם עתון משלהם וידיעתם על העולם הגדול בכלל, או אפריקה בפרט, ניזון מפרטים. – ולא היה בעולמנו גיבור גדול מטרזן, שתמיד היה מסורק, מגולח ולָבנו התבלט על רקע עצי הג’ונגל (בסרט שחור־לבן כמובן). טרזן היה גיבור: הציל נשים לבנות מצפרני אריות. מקרני ראמים, מִשִּנֵי תנינים וּמֵחִצִּים מורעלים שירו כושים קטנים.

זאת היתה תפיסת עולמנו כפי שהוצגה בבתי הקולנוע “בית־העם”, “גן רנה”, “אלנבי”, “מוגרבי” וכל האחרים (סליחה, לא מכיר את בתי הקולנוע בירושלים וחיפה).

המלה “כושי” עבורנו, הגדירה בדיוק אדם שצבע־עורו שחור – זכו בה הנולדים שזופים, או פולנים לבנים ששם משפחתם “קושילביץ”. “כושי” היה שם מכובד בדיוק כמו “ג’ינג’י” – למרות שהג’ינג’ים הסתייגו לפעמים מכינוי זה…

הכושים באפריקה מתוארים ב“לובנגולו” כפי שחיו באותה תקופה – חלקם בכפרים – במסגרת שבטית, חלקם בערים ובמכרות הפחם והזהב – בעוני ובמעמד חברתי נמוך. מצבם זה מתואר כפי שהיה, כשם שרואה צופה בלתי משוחד.

בספר מופיעים כמה כושים בשמם – ומאופיינים בהתנהגותם:

לוֹבֶּנְגּוּלוּ – המלך הרשע והאכזר.

אוּמְלִימוֹ – תאב הבצע.

לִימַבּוּהוּ – כאשר הוא מתגלה לקורא, הוא כבר זקן שאיבד זה מכבר את תאוותו לכסף ומבין את משמעות החיים כפי שהם.

וכמובן, אוּמְגַבַּבָּא, שהנו לחלוטין חכם, אמיץ, חבר נאמן ומהווה חלק מרביעיית הגיבורים שהם: האנגלי, האמריקאי, הכושי והצייר מארץ ישראל.

לגבי כל אלה שדפוס מחשבתם מוטבע בחותם ה “Politically Correct” – אנא זכרו: הספר נקרא בשפת הכותב – ולא בשפת הקורא!

קריאה נעימה