הַבַּיִת שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא הוּא הַבַּיִת הַקָּטָן שֶׁלָּנוּ.

יֵשׁ לָנוּ גַּם בַּיִת אַחֵר, בַּיִת גָּדוֹל וָרָם:

הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה, הַנּוֹתֶנֶת לָנוּ לֶחֶם וּפְרָחִים,

הִיא הָרִצְפָּה שֶׁל הַבַּיִת הַגָּדוֹל.

הַשָּׁמַיִם, שֶׁיֵשׁ בָּהֶם שֶׁמֶשׁ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים; עֲנָנִים,

צִפָּרֵי־שִׁיר וַחֲלוֹמוֹת – הֵם הַתִּקְרָה שֶׁל הַבַּיִת הַגָּדוֹל.

בַּבַּיִת הַגָּדוֹל יֵשׁ הָר וְיֵשׁ עֵמֶק, יֵשׁ נַחַל וְיֵשׁ שָׂדֶה,

יֵשׁ יַרְדֵּן וְיֵשׁ כִּנֶּרֶת, יֵשׁ גָּלִיל וְיֵשׁ נֶגֶב, יֵשׁ יָם

וְיֵשׁ יָם, יֵשׁ תֵּל־אָבִיב וְיֵשׁ יְרוּשָׁלָיִם.

זֶה בֵיתֵנוּ. לֹו אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.