הַרְחֵק, בַּגּוֹלָה הָיָה מַחֲנֵה צְרִיפִים וּבוֹ כְּלוּאִים יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, לְלֹא קָרוֹב. שׁוֹמֵר הַמַּחֲנֶה לֹא נָתַן לָצֵאת אָנֶה וָאָנָה.
קָצָה נֶפֶשׁ הַיְלָדִים בְּסִבְלָם וְכָל הַיָּמִים הָיו מִשְׁתּוֹקְקִים לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָיוּ מִתְאַסְּפִים מֵאֲחוֹרֵי צְרִיף אֶחָד גָּדוֹל, יוֹשְׁבִים בְּמַעֲגָל וְשָׁרִים שִׁירֵי גַּעְגּוּעִים.
הָיוּ אוֹמְרִים זֶה לָזֶה בְּעֶצֶב:
– עַד מָתַי נֵשֶׁב בַּמַּחֲנֶה הַזֶּה?
– עַד מָתַי נָגוּר בַּצְּרִיפִים הַשְּׁחוֹרִים הָאֵלֶּה?
פַּעַם בְּעֶרֶב סֻכּוֹת אָמְרוּ הַיְלָדִים:
– הָבָה נִבְנֶה סֻכָּה יָפָה וְנָגוּר בָּהּ.
קָמוּ בְּשִׂמְחָה וְהִתְחִילוּ בַּעֲבוֹדָה.
בָּנוּ הַיְלָדִים סֻכָּה בִקְצֵה הַמַּחֲנֶה, וְקִשְׁטוּ אוֹתָהּ בְּפַנָּסִים וּבְשַׁרְשְׁרָאוֹת שֶׁל נְיָר, עַד שֶׁהָיְתָה כְּלִילַת יֹפִי.
יֶלֶד אֶחָד, יִגְאָל, אָמַר לַחֲבֵרָיו:
– לִמְרַאֲשׁוֹתַי, מִתַּחַת הַכָּר מוּנָח נַרְתִּיק־בַּד קָטָן שֶׁל תְּכֵלֶת, ובוֹ מְקֻפֶּלֶת מִטְפַּחַת קְטַנָּה שְֶׁנָּתַן לִי אַבָּא בַּיַּעַר. הָיָה עוֹטֵף בָּהּ אֶת הָאֶתְרוֹג בְּחַג הַסֻכּוֹת.
הוֹצִיא יִגְאָל אֶת הַמִּטְפַּחַת מִנַּרְתִּיקָהּ פָּרַשׂ אוֹתָהּ עַל קַרְקַע הַסֻכָּה וְכָל הַיְלָדִים הִתְבּוֹנְנוּ בָּהּ.
– מַה יָפָה הַמִּטְפַּחַת! – קָרְאוּ בְשִׂמְחָה:
– הַבִּיטוּ וּרְאוּ: אֶרֶץ קְטַנָּה מְצֻיֶּרֶת בַּמִּטְפַּחַת! הִנֵּה כֶרֶם וְהִנֵּה פַּרְדֵּס, הִנֵּה כְּפָר וְהִנֵּה בַיִת, הִנֵּה דֶרֶךְ וְהִנֵּה מְסִלַּת בַּרְזֶל, הַבִּיטוּ וּרְאוּ! בַּשּׁוּלַיִם כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת־זָהָב: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
– הִנֵּה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! בֹּאוּ וְנֵשֵׁב בָּהּ!
– רְאוּ! אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַסְפִּיקָה לְכָל הַיְלָדִים!
וְהִנֵּה – הוּ – – – רוּחַ סְעָרָה נוֹשֶבֶת.
הָרוּחַ נָשְׂאָה אֶת הַמִּטְפַּחַת יַחַד עִם הַסֻּכָּה וְהַיְלָדִים הַיּוֹשְׁבִים בָּהּ גָּבוֹהַּ גָבוֹהַּ – לַשָּׁמַיִם!
עָפוּ הַיְלָדִים הַיּוֹשְׁבִים בַּסֻּכָּה, עָפוּ וְעָפוּ עָבְרוּ עָרִים וּכְפָרִים, עָבְרוּ יְעָרוֹת וּמִדְבָּרִיּוֹת, עָבְרוּ עַל פְּנֵי הַיָּם הַגָּדוֹל עַד שֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
כְּשֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָרְדָה הַמִּטְפַּחַת וְנָחָה עַל גִּבְעָה אַחַת בִּכְפַר יְלָדִים.
וְיַלְדֵי אָרֶץ יִשְׂרָאֵל רוֹאִים אֶת הַסֻּכָּה הַמְעוֹפֶפֶת וְאֵינָם מַאֲמִינִים לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם!
וּמַה גָּדְלָה שִׂמְחָתָם בִּרְאוֹתָם אֶת יַלְדֵי־הַגּוֹלָה יוֹצְאִים מִתּוֹךְ הַסֻּכָּה וְרָצִים לִקְרָאתָם!
מִיָּד הִתְעָרְבוּ יַלְדֵי הַגּוֹלָה בְּיַלְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נָפְלוּ זֶה עַל צַוְּארֵי זֶה וְשָׁרוּ וְרָקְדוּ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה עַד אוֹר הַבֹּקֶר וְלֹא הָיָה קֵץ לְשִׂמְחָתָם.