לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ, לְחַנֵּן, לִזְעֹק,

וְכָל זֹאת בְּיָדְעִי אֶת נֵצַח אֵינוּתְךָ

וְאֶת הֱיוֹתִי חֵלֶק מִמֶּנָּה.

הוֹ, מַהְפַּךְ־פַּשְׁטָא שֶׁל הִגָּיוֹן

וְהָה, חֶרְדַּת מַעֲמַקַּי!

שֶׁהֲלֹא אִם אֲנִי הַיּוֹצֵר,

אֶפְשָׁר שֶׁחֵרֶף כָּל יְדִיעָתִי

כִּי אֵין אַתָּה –

בְּרָאתִיךָ לִי יֵשׁ

מֵאָיִן,

כְּדֵי שֶׁלֹּא אוּכַל בִּלְעָדֶיךָ.