נָשָׂאתִי דְלִי מָלֵא מַיִם בְּמוֹרַד הַגָּן.

כָּל הֲלִיכָתִי הָיִיתִי מְרֻכָּן

עַל פְּנֵי הַדְּלִי –

בָּבוּאָתִי הִבִּיטָה שָׁם

אֵלַי,

כָּל הָעֵת אֵלַי,

עֵינַיִם לְתוֹךְ עֵינַיִם.

וְרֹאשִׁי בַּמַּעֲמַקִּים נוֹשֵׁק שָׁמַיִם.

אוֹתָהּ שָׁעָה צָעַדְתִּי עִם עַצְמִי,

אֲנִי וְהַדְּלִי,

אֲנִי וּבָבוּאָתִי,

אֲנִי וְהַשָּׁמַיִם.

הַכֹּל הָיָה יֵשׁ בֵּינֵינוּ,

שָׁלֵם בֵּינֵינוּ,

יָצוּק וּמְלֻפָּף

כְּגַלְגַּלָּיו שֶׁל סֶרֶן מְשֻׁתָּף,

וְטוֹב הָיָה לִי

וּמָלֵא הָיָה לִי,

עַד אֲשֶׁר שִׁמְעוּ מַה שֶּׁקָּרָה לִי:

כְּשֶׁצָּעַדְתִּי –

בְּאֶבֶן הַפִּנָּה נִתְקַלְתִּי וּמָעַדְתִּי.

נִשְׁמַט הַדְּלִי

וְנִשְׁפְּכוּ הַמַּיִם

וְעִמָּהֶם הַבָּבוּאָה וְהַשָּׁמַיִם,

הַכֹּל עַד תַּכְלִית.

אֲנִי מַבִּיט

וְאֵין מְאוּמָה,

רֵיק,

רַק נִצְנוּצָהּ הַמַּתַּכְתִּי שֶׁל הַתַּחְתִּית.

לְאָן זֶה נִשְׁפְּכָה בָּבוּאָתִי?

הַאִם אֵינֶנָּה?

מִי, אֵפוֹא, יִרְאֶה אוֹתִי

עַד שֶׁאֶמְצָאֶנָּה?

הַאִם אֲנִי קַיָּם בֵּינְתַיִם

עַד שֶׁיִּתְמַלֵּא הַדְּלִי שׁוּב מַיִם?