האם אין האמנות, על ביטוייה השונים, מעין אמצעי של חניטה לרוח, כשם שחכמת הרפואה היא אמצעי לשימור הגוּף? אוי לנו, שהלא אם נכונה ההשוואה, יש לרוחנו הקדומה מלפני אלפי שנים, זו שהניחה יסודות מוסר ואמונה, אותה צורה ואותה דמות כפי שיש לגופו החנוט של תות־אנך־אמון, או לרעמסס ה־2, חורי־עינים וחצי־לסת וחוטם מתפורר… – רק הזהב ותכשיטי הזכוכית מונחים ליד הפּרוֹטוֹמוֹת שלהם, כערכים נצחיים, מעבר לזמן ומעבר למקום. ערכי החליפין שלאדם, סִמלי הקנין שלו, ושנינתם הדקה של הפילוסופים היודעים כל זאת וצוחקים מקִברם – אלה שרידי התַּרבּוּת, כל תרבות, אתמול, היום, תמיד. אפילו האפוֹרִיזְם העוקצני של וַיילְד נראה לי היום מציאוּתי, כהגדרה מדעית: All art is quite useless.