אֲנִי בָּנוּי חָזָק.

אֲנִי לֹא אֶגָּמֵר לְעוֹלָם.

אֲנִי אַחֲלִיף צוּרוֹת וְאֶתְגַּלֶּה בָּכֶם שׁוּב תָּמִיד

לְפַרְנֵס אֶת דִּמְיוֹנְכֶם הַמְחַיֶּה וּמֵמִית,

וְאֵינֶנִּי אוֹבֵד וְאֵינֶנִּי חוֹלֵף –

וְרַק עָיֵף לְעִתִּים. מְאֹד עָיֵף.

הוֹ, לוּ רַק יָכֹלְתִּי לָנוּחַ מְעַט מֵעַצְמִי,

לִבְרֹחַ מִנּוֹכְחוּתוֹ הָאֵינְסוֹפִית שֶׁל קִיּוּמִי;

קִמְעָה לְהִתְפּוֹרֵר, לְהִתְפָּרֵד, לְהִשָּׁחֵק לְהֶרֶף־עַיִן,

לִהְיוֹת לֹא־כְלוּם, לְהֵעָלֵם, כְּמוֹ לֹא־אֶרֶץ־וְשָׁמַיִם,

כְּמוֹ לִפְנֵי יְהִי־אוֹר עַל הַבְּרוּאִים,

כְּמוֹ בְּטֶרֶם הֱיוֹת אֱלֹהִים.