הַקַּיִץ הַגָּדוֹל עוֹזֵב.

אוֹרֵז מִזְוְדוֹתָיו.

פֹּה וָשָׁם עוֹד כּוֹבַע־קַשׁ, צָעִיף־שֶׁל־מֶשִׁי מִתְנַפְנֵף,

אֲבָל הַגָּן גָּשׁוּם וְנֶעֱזָב.

בַּקָּטָקוֹמְבּוֹת הוּא שׁוֹכֵב. חָנוּט. כְּמֶלֶךְ זָקֵן וְעִוֵּר.

לָכוּד בְּדִמְעָתָם שֶׁל עֲבָדָיו, עִם שֵׁן צְהֻבָּה לְאוֹר הַנֵּר.

רַק הַצְּעִירִים עוֹנְדִים אוֹתוֹ עוֹד חַי, מוּעָם כְּמוֹ טִפּוֹת עִנְבָּר

עַל יָד וְעַל צַוָּאר.

עַל בְשָׂרָם הַחַם נְגִיעָתוֹ עוֹד מְגָרָה

כְּמוֹ מַתֶּכֶת יְקָרָה.

כְּזֵכֶר הַבָּרָק אֲשֶׁר הָיָה וְנֶעְלַם,

כְּרַעֲמוֹת הַלְּבִיאִים הַמּוּמָתִים.

הַכֹּל כָּהָה. עָמַם. אִישׁ לֹא יֵדַע שׁוּב לְעוֹלָם

שֶׁהַגְּרוּטָה הַזֹּאת הִיא כֶּתֶר־שַׁלִּיטִים.