בִּלְתִּי־אֶפְשָׁרִית שֶׁלִּי, חוֹמֶקֶת, נְסִיגִית,

מַגָּעַיִךְ – זִקִּיּוֹת, בְּרָקִים בַּעֲרִיפֵי עֵינַיִךְ,

מְסֻנְוֶרֶת מֵעַצְמֵךְ, סוֹרֶרֶת, חֲרִיגִית,

מִי לֹא נִתְפַּתָּה לְשִׁגְיוֹנַיִךְ?

שַׁבְתִּי וְצָפִיתִי בָּךְ. גּוּפֵךְ נוֹצֵץ וָשָׁט.

בַּרְזִלֵּךְ נִגָּר צוֹנֵן, נָמֵס כֶּאֱמוּנַת־שָׁמַיִם.

אַתְּ נוֹזֶלֶת כְּמִין סֶלַע־שֶׁל־בַּזֶּלֶת מְהֻפְּנָט,

שֶׁנִּצְטַוָּה לָנוּעַ כְּמוֹ מַיִם.

מָה הַסּוֹד, זְנוּנִית שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא כְּבָשֵׁךְ כּוֹבֵשׁ?

בּוֹעֲלַיִךְ יְדָעוּךְ, אַךְ אַתְּ שָׁאַרְתְּ בִּבְתוּלַיִךְ.

בְּנוֹת־מִינֵךְ, הַחֲזָקוֹת מֵעֶשֶׁת וּמֵאֵשׁ,

יוֹדְעוֹת חַיִּים רַק עַד לְקַרְסֻלַּיִךְ.

שְׁלשֶׁת חֲרָבוֹת אִם יְסֻבּוּךְ אֶל הַזָּוִית

לִדְקֹר אוֹתָךְ, לִשְׁפֹּךְ חָבִית־יֵינַיִךְ,

כָּל הַסַּיָּפִים שֶׁלָּךְ יֻכּוּ אֶל הֶחָבִית,

רַק אַתְּ יֵינֵךְ תִּשְׁתִּי אָז – לְחַיַּיִךְ.

גַּם אִם יִכְלָאוּךְ בַּסֹּהַר אֶלֶף סוֹהֲרִים

וְיִסְגְּרוּךְ מַנְעוּל לְאֵין בּוֹרֵחַ,

אַתְּ תִּכְרִי לָהֶם עַד בֹּקֶר אֶלֶף קְבָרִים

וְעַל קִבְרָם תִּתְּנִי אֶת הַמַּפְתֵּחַ.

יֵשׁ בָּךְ מִכֹּחוֹ הַלֹּא־צָפוּי שֶׁל הַבּוֹרֵא,

מַפְתִּיעַ וְנִרְדָּף תָּמִיד, מֻשְׁמָץ וּמְגָרֶה,

כְּכֹל אֲשֶׁר נָקִים עָלָיו קִיר־כֶּלֶא וּמִתְרָס –

הוּא תָּמִיד קַיָּם וְלֹא־נִתְפָּשׂ.