הִיא הָאַחַת שֶׁבָּהּ מִתְפָּרֵשׁ

מִקּוּמָם הַמֶּטַּפִיזִי שֶׁל הַקֶּרַח וְהָאֵשׁ,

בּוֹ הַחֹם הִנּוֹ קֹר בְּשִׁעוּר קָטָן

וְהַקֹּר הִנּוֹ חֹם בְּשִׁעוּר מְמֻתָּן,

וְגַם אִם יֵשׁ שְׁנַיִם קָצוֹת לַמַּקֵּל –

זֵהִים הַקְּטָבִים בּוֹ וְאֵין בָּם הֶבְדֵּל,

שֶׁכֵּן כָּל דָּבָר בְּטֵרוּפוֹ וְכָל דָּבָר בִּשְׁפִיּוּתוֹ

סוֹפוֹ תָּמִיד נִמְשָׁךְ אֶל אֵין־סוֹפִיּוּתוֹ,

וְכָל מַה שֶּׁיֶּשְׁנוֹ, אוֹ נִרְאֶה כְּאֵינֶנּוּ,

יֵשׁ לוֹ לְמַטָּה וּלְמַעְלָה מִמֶּנּוּ,

כָּךְ הָאֱמֶת, כָּךְ הָרְמִיָּה,

כָּךְ כָּל שְׁאָר הַהֲפָכִים בַּבְּרִיאָה.

הִיא הָאַחַת יוֹדַעַת בְּמֻחְלָט

שֶׁאֵין רֹב אֶלָּא לִקּוּטוֹ שֶׁל הַמְעַט,

וְאֵין הָאוֹר בַּבְּאֵר נִכְנָס וּמְמַלֵּא

כִּי אִם לְפִי שִׁעוּר הַחשֶׁךְ הַנִּדְלֶה.

מִכָּאן, שֶׁאֵין דָּבָר בָּרוּר עוֹד וּבֶן־קֶבַע

וְאֵין עִנְיָן כְּמוֹ זֶה אוֹ כְּאַחֵר בַּטֶּבַע,

אֶלָּא יֵשׁ רַק הַמָּקוֹר הָאֶחָד בַּנֶּעְלָם

שֶׁמִּמֶּנּוּ וְאֵלָיו הַדְּבָרִים כֻּלָּם.

אַךְ זוֹ מַעֲלָתָהּ וְחֶסְרוֹנָהּ שֶׁל הָרֵאשִׁית

שֶׁיֵּשׁ לָהּ יָם וְאֵין לָהּ מֵשִׁיט,

וְהִיא בּוֹהָה אֶל אָן עַל הַסְּפִינָה לָלֶכֶת…

וְסוֹד מְבוּכָתָהּ – טָבוּעַ בַּמַּתֶּכֶת.