פְּלֶבֶּאִית וּתְמִימָה. עִם סִנָּרָהּ תָּמִיד זָהוּם.

מַאֲמִינָה בְּמֶטָלוֹגִיּוֹת קְדוּמוֹת.

בְּמֶבָּטָהּ מִתְרוֹצְצִים עוֹד הַפְּחָדִים וְהַטִּמְטוּם

שֶׁל תּוֹר הָאֶבֶן וּמוּסַר הַקַּרְדֻּמּוֹת.

לֹא גֵּץ מַרְדּוּת. לֹא זִיק שֶׁל דַּעַת. לֹא תַּו־דְּיֹקֶן מְיֻחָד.

רַק הַכֹּבֶד הַנּוֹכֵחַ מְעֻגָּן בָּהּ. הוּא בִּלְבַד.

פָּנֶיהָ חַקְיָנוּת זוֹלָה, חוֹתַם הַקּוֹף בָּהֶן טָבוּעַ,

אַךְ מִשְׁקָלָהּ מִשְׁקַל־פִּילִים –

אָפֹר,

כָּבֵד,

קָבוּעַ.

יֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁהִיא,

בְּהַבִּיטָהּ בָּרְאִי,

הוֹפֶכֶת מְרֻכְרֶכֶת וְנוֹטָה לְהִתְרַגֵּשׁ.

כְּמוֹ טַבַּחַת בַּשְׂרָנִית וּמְאֹהָבָה

הִיא מִתְמַסֶּרֶת לְאַלְתַּר אָז, לְלֹא סְיָג, וּלְכָל דּוֹרֵשׁ,

וּבְכָל טֶמְפֶּרָטוּרָה עֲלוּבָה.

אֲבָל גַּם זֹאת צָרִיךְ לוֹמַר:

לִבָּהּ לֹא גַס, אוֹ מְמֻרְמָר.

בַּעֲבֹר שְׁלוּבֵי־זְרוֹעַיִם הַזָּהָב וְהַפְּלָדָה

בְּחַג־הַכֶּתֶר־וְקַסְדוֹת־הָאַבִּירִים,

הִיא פּוֹרֶשֶׁת לִמְעוֹנָהּ, עִם גְּרוּטָאוֹת וַחֲלֻדָּה,

וּמְפַנָּה אֶת הָעוֹלָם לָעֲשִׁירִים.

דָּתוֹת חוֹלְפוֹת וּמִשְׁטָרִים מֵתִים וְנוֹלָדִים.

כָּל אַחְיוֹתֶיהָ מְעַטְּרוֹת בָּתֵּי־חֶמְדָּה וְהֵיכְלֵי־שֵׁן;

רַק הִיא, כִּנְזִירָה בָּלָה עִם נֶפֶשׁ־עֲבָדִים,

רוֹבֶצֶת לְלֹא תֹּאַר וּבְלֹא שֵׁם.

הַתַּגְּרָנִים שׂוֹנְאִים אוֹתָהּ, מִשּׁוּם שֶׁהִיא יִשְׁרַת־מֶבָּט

וְאֵין הִיא שֻׁתָּפָה לְנִכְלֵיהֶם וּלְתַרְמִיתָם,

הַחַיָּלִים סוֹמְכִים עָלֶיהָ – אֲבָל רַק מְעַט,

כִּי רַק מְעַט הַזְּמַן בֵּין חַיֵּיהֶם לְבֵין מוֹתָם.

וְעִם כָּל זֹאת, גַּם לָהּ שָׁעָה שֶׁל זֹהַר וְעִלּוּי־פָּנִים:

בַּחשֶׁךְ, עֵת גּוֹשֵׁשׁ הָעָם וּנְבִיאָיו שׁוֹבְרִים לוּחוֹת,

פּוֹרֶשֶׂת הִיא, הַחֲפַרְפֶּרֶת, כְּנַף תִּקְוָה וֶאֱמוּנִים,

הוֹפֶכֶת לְצִפּוֹר הָאֵשׁ וּלְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת.