אִם נִבְרֵאתִי בְּצַלְמוֹ שֶׁל אַב־הָרַחֲמִים, וַדַּאי זָקוּק עַתָּה הָאָב

עַצְמוֹ לְכָל גִּלְגּוּלֵי רַחֲמָיו.

הוּא מַזְקִין בְּתוֹכִי יוֹם יוֹם. מְשַׁנֶּה פָּנָיו.

אֵין הוּא מִתְנַשֵּׂא בִּי עוֹד כְּקֹדֶם, אַךְ גַּם אֵינוֹ נַעֲשֶׂה עָנָו.

פָּשׁוּט מַשְׁלִים עִם הָעֻבְדּוֹת וְלוֹמֵד לְהִתְיַחֵס

אֲלֵיהֶן כְּאֶל חֵלֶב־הַנֵּר הַנָּמֵס,

שֶׁאַף כִּי עוֹדוֹ מְהַבְהֵב –

כְּבָר חָשׁ הוּא אֶת קְצֵה־הַפְּתִיל קָרֵב

וְכָל שָׁעָה שֶׁעוֹדוֹ גוֹצֵץ בָּעֲלָטָה

יֵשׁ בּוֹ עֲדַיִן מֵהַכָּרַת עֶרֶךְ אוֹרוֹ בַּחשֶׁךְ, בְּחִינַת אֲנִי וְאַתָּה.

אֲנִי מַבִּיט בַּחֲרִיצֵי־הַמֵּצַח, בַּחֲרִישֵׁי־הַחֹטֶם, בְּשַׂקִּיקֵי הָעַיִן הַגּוֹוַעַת.

כָּל הַיְצָרִים שְׁחוּקִים – הַמִּין, הַכָּבוֹד, אֲפִלּוּ לְהִיטוּת־הַדַּעַת.

אֵינֶנָּה הַצְּמַרְמֹרֶת שֶׁפִּזְּזָה אֵי־אָז בַּלּוּז –

רִמְזֵי הָאֲנִינוּת, עֲוִיתוֹת הַחֶסֶד וְהַבּוּז,

כְּוִיצוֹת הַיֻּהֲרָה וְהַקְּנָאוֹת, קְרִיצוֹת הָאֱמוּנָה וְהַתְּבוּנָה

וּקְמִיצוֹת הָאֲנִי שֶׁל הַשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה.

קֶשֶׁת־מוּסָרִי שְׁבוּרָה. מִי הַצַיָּד וּמִי הַצַּיִד?

קְלַסְתֵּר שָׁסוּעַ וּפָרוּם. זֶה־כְּבָר מֵת בִּי גֶ’קִיל וְזֶה־לֹא־כְּבָר גָּוַע גַּם הַיְד.

קָשֶׁה לְהַבְחִין כַּמָּה מִמֶּנִּי אָבִי וְכַמָּה בְּנִי

וְאִם יֵשׁ דָּבָר עוֹד בְּתוֹכִי שֶׁהוּא אֲנִי.

מַה שֶּׁמִּתְרַחֵשׁ בִּדְיוֹקְנוֹ שֶׁל הָאָדָם!…

בָּעוֹר, בָּעֶצֶם, בְּזִרְמַת הַדָּם.

מִין שִׁנּוּי מִתְחוֹלֵל בַּפְּרָקִים. בְּפִרְקֵי־הַתַּנַּ"ךְ הַבִּיּוֹ־הִיסְטוֹרִיִּים שֶׁבִּי, הַמְגֻמְגָּמִים,

כָּל מַה שֶּׁהָיָה פַּעַם בְּרֵאשִׁית, הוֹפֵךְ לְדִבְרֵי־הַיָּמִים.