יש להתיחס בהערצה למרץ ולמסירות, שבהם דאגה הועדה הציונית הזמנית לקיום הישוב היהודי בארץ ישראל בימי המלחמה. לעולם לא אשכח את הרושם שעשתה עלי הישיבה של הועדה הזמנית, שהיה לי הכבוד להשתתף בה מיד לבואי לאמריקה. היושב ראש היה ברנדייס הגדול, שנתמנה א"כ לשופט העליון של ארצות הברית, ושמו כבר אז בפיות מיליוני אנשים ואת השפעתו המדינית כמעט שאין לשער, – אדם זה יושב כאן ומבקר את מצב פעולת העזרה בארץ־ישראל בתשומת לב מרובה ומתענין בכל הפרטים: באיזה מקומות ואימתי נאספו אסיפות לשם קרן העזרה, מה היו ההכנסות וההוצאות, כמה נאסף בכל אסיפה, כמה נשלח מהקופה הציונית וכמה נשלח על־ידי פרטים דרך הועדה ואיזה סכומים נתקבלו כבר בארץ־ישראל?… וחברי הועדה הזמנית ופקידיה קמים אחד אחר השני ביראת הכבוד. קוראים מעל הניר את פרטי העובדות ואת המספרים המדויקים. ניכר שיודעים הם, מי יבקר אותם והכינו הכל בסדר הכי מדויק. המנוחה החיצונית וההתאמצות הפנימית של העבודה הפשוטה הזאת הזכירתני את עבודת מפַקֵד הכַּבָּאים והנשמעים לו בשעת דליקה. שומעים רק מלים בודדות, אולם רואים את הזריזות ואת הרצון העז להלחם באיתן הטבע. מובן שהרבה תלוי בתוצאות פעולת ההצלה ובהשתתפותו של הקהל היהודי; והקהל משתתף כשרק פונים אליו.
המשבר יעבור, והעזרה האנושית, עזרת־האחים שהושיטו יהודי אמריקה תרָשם בהכרה עמוקה בתולדות הישוב היהודי בארץ־ישראל.
־־־־־־־־־־־־־
אולם לכל מטבע שני צדדים.
כדי לעורר יותר את הקהל בשעת פעולת העזרה מוכרחים היו להבליט את הצבעים ובדרך כלל שגו בזה שלא הבדילו היטב בין חלקים מסוימים של הישוב, שנמצאו באמת בסכנת רעב ובין המושבות שלא נצרכו בשום אופן לנדבות. דרושות היו רק מאות אחדות דולרים לכל פועל לכלי־עבודה, לזריעות וכדי להתכלכל בזמן הראשון.
היו גם נקודות אחדות בארץ־ישראל, שהממשלה עצמה היתה מעונינת עד מאד שתיושבנה ושתעובדנה יותר דוקא בעת המלחמה וודאי שהיא היתה יוצרת שם תנאי עבודה טובים להתישבות היהודית.
כדאי להזכיר כאן עובדה אחת: ג’מל פחה, המשתדל כעת לנקות את ערי ארץ־ישראל וליפותן, הודיע, שהוא רוצה לשפר גם את רחבת הכותל המערבי ולהרוס שם את הבתים הערבים המזוהמים, כדי לסדר שם גן טיול ושהוא נכון למסור ליהודים מגרש גדול שעל יד הכותל, שיסדרוהו בהתאם לדרישותיהם. היהודים יצטרכו רק לשלם סכום מסוים, לא גדול ביותר, לערבים בעד בתיהם. כמה היתה מרימה עובדה זו את כבוד היהודים בארץ. עלינו היה להשתמש מיד בהזדמנות זו!
* * *
אין פלא שעסקני ארץ־ישראל לא הרשו לעצמם לבוא בעת המשבר בהצעות כאלה, אחרי שהם הוכרחו לעמוד על המשמר ולדאוג לקיום הישוב. נוסף לזה הם מבודדים מכל העולם וידוע להם, שגם שם סואן ים הצרות היהודיות ושמשתדלים בכל הדרכים לעזור לאומללים. אולם ההנהלה הציונית היא שצריכה היתה לעמוד על הגובה בתור גורם פוליטי ובתור כוח היסטורי, ואסור היה לה לשכוח אף לרגע את חיי העולם בגלל חיי שעה.
אבל מה שעבר עבר, כעת מתקרבת המלחמה לקצה. רואים אנו שכל הממשלות הנלחמות משתמשות בכוחותיהן האחרונים. הדבר לא יוכל כבר להמשך זמן רב, בעוד חדשים אחדים יצטרכו לחשוב על שביתת הנשק והשלום. ולזמן זה עלינו להתכונן מעתה באופן רציני.
ראשית תתחיל תורכיה לחשוב על הכנסת סדרים בארצה היא. שאלת העליה היהודית לארץ וישובה תעלה מיד על הפרק משתי סבות: ראשית תתחיל מיד לאחר המלחמה הגירה יהודית גדולה, ורבבות יהודים יהגרו גם לארץ ישראל, ושנית אפשר שתורכיה תרצה להכניס עוד לפני ועידת השלום סדר כזה בארץ ישראל, שיגרום כמה שאפשר פחות תלונות עליה ואולי תרצה להפוך את א"י לשאלה נוצרית בין־לאומית. וכשנעמוד אז מול תורכיה, אל נעשה זאת בתור חברה פילנטרופית קטנה הנצרכת לחסדים, אלא בתור הסתדרות פיננסית חשובה וכוח ישובי בעל ערך. אפשר שתורכיה תתן לנו אז את הזכיונות הדרושים, באופן שועידת השלום תצטרך רק לתת את הסכמתה לדבר.
אם השאלה שלנו תצטרך לבוא לפני ועידת השלום, עלינו כמובן להתכונן עוד יותר מראש. בין אלה שיבואו בשם היהודים יהיו חלוקי־דעות מרובים בנוגע לארץ ישראל, ה“יאהודים” יאמרו בטח שליהודים אין לגמרי צורך בארץ־ישראל ושאין הם רוצים בה כלל, ואז יוטל עלינו הציונים להוכיח – לא במלים כי אם בעובדות – שהיהודים רוצים ורוצים בארץ ישראל. לא מספיקות לשם זה הצהרות והחלטות, כי גם אלו רק מלים הן, ולעתים קרובות מאד חותמים על תעודות כאלו ומצביעים עליהן אנשים שאין בדעתם לעשות דבר מה בארץ ישראל. הוכחותינו צריכות להיות אלפי משפחות יהודיות מאורגנות בעשרות אגודות־מטעים ובקבוצות קואופרטיביות. אנשים שהשקיעו כבר סכומים מסוימים למטרה זו, אלפי אנשים שישקיעו סכומים מסוימים בחברות מניות לתעשיה, למבנה דרכים בארץ ישראל ולבסוף – אלפי פועלים שיהיו רשומים כבר בתור עולים לארץ ישראל. תזכיר חתום על ידי רבבות אנשים אלה, המוכיחים למדי את שאיפתם החזקה לארץ ישראל ואת נכונותם של האנשים האלה להקריב את נפשם ומאודם בשביל רעיון התחיה, המזוינים גם באמצעים כספיים גדולים וכוחות עבודה, – כל זה היה משפיע על תורכיה עצמה, על דעת הצבור בעולם ועל ועידת השלום.
אפשר לשאול אם התנאים הכלכליים הנוכחיים שבארץ ישראל יאפשרו להמשיך שם את עבודתנו. אם נתחשב בעובדות שתארנו למעלה מצדן הכלכלי, החברותי והמדיני, עלינו לבוא לידי מסקנה, שאסור היה להזניח את עבודת ההתישבות בארץ ישראל אפילו בימי המלחמה; להפך, צריכים היינו לנצל את הבטחות ג’מל פחה כדי לישב מאות פועלים ומשפחות יהודיות מהערים בנקודות ישוביות שונות שבידינו ועל האדמה, שהממשלה היתה אולי מוכרת לנו אז בתנאים נוחים. היה לנו מקרה טוב באופן יוצא מן הכלל בעבר הירדן. לברון רוטשילד ישנם שם עשרות אלפי דונמים של אדמה הנמצאות במקום טוב מאוד על יד מסלת הברזל חיפה־דמשק. האדמה פוריה ועשירה במים. לדאבוננו טרם השתמשנו במקום חשוב זה עד עכשיו לשם התישבות יהודית. בשעת המלחמה החרימה הממשלה את האדמה הזאת בתור רכוש של צרפתי. אפשר מאד שיכולים היינו לקבל חלק מסוים מאדמה זו לשם התישבות איזה מאות יהודים נתינים עותומניים. שם ישנם כבר בתים אחדים, רפתים ואפילו גנים נטועים. עובדות ממין זה היו חשובות באופן מיוחד גם מתוך זה שהממשלה היתה מתחילה להתענין בעבודת ההתישבות שלנו.
אולם אם עד עכשיו שגינו ולא עמדנו על גובה תפקידנו – אסור לנו להמשיך גם להבא טעות זו. עלינו להתחיל בהקדם הכי אפשרי בעבודת יצירה בארץ ישראל לפי תכנית קבועה….