שִׁיר־עֵדֶן, שִׁיר־פֶּלֶא וּמַחְמַד כָּל שִׁיר

אָנֹכִי, הַיָּפָה, אֵדָעָה,

בִּדְמִי לֵיל־הָאָבִיב בְּאַלּוּשְׁטָה בַּגָּן

נְבוּכָה שָׁם אָזְנִי שָׁמָעָה.

עֵת דּוּמָם הוֹפִיעַ אוֹר־כּוֹכַב־הַצִּיר,

וּנְסוּכָה תַּרְדֵּמַת־הַקֶּסֶם

עַל רַחֲבֵי תְּכֵלֶת אֶבְכְּסִינוּס הַיָּם¹

שֶׁהֵלִיט הַסַּהַר בְּאוֹר כֶּתֶם, –

אָז שִׁיר זֶה הֶאֱזַנְתִּי בֵּין עַנְפֵי הָעֵץ

בַּשְׂדֵרָה בַּצְּלָלִים טָבָעוּ,

וּבְשִׂיחַ גִּבְעוֹלֵי שׁוֹשַׁנֵּי־הַמּוֹר

וּבְהֶמְיַת מַעְיָנִים נָבָעוּ.

לוֹ עָנָה מִסָּבִיב קוֹל גַּלִּי הַיָּם

בֵּין סְלָעִים יַכְתִּירוּם וַאֲבָנִים,

וּשְׁאוֹן רוּחַ־חֶרֶשׁ בַּעֲרוּצֵי הָהָר

וּתְרוּעוֹת הַזָּמִיר בִּרְנָנִים.

כְּי תִּדְעַךְ תּוֹךְ רַהֲטֵי דָמַיִךְ הָאֵשׁ,

וּבְלִבֵּךְ כִּי יָנַח הַסָּעַר;

וְנַפְשֵׁךְ כִּי עָיְפָה מִתַּעֲנוּג וָגִיל,

עֵינַיִךְ תָּסֵבִּי מִנָּעַר, –

שִׁיר־עֵדֶן, שִׁיר פֶּלֶא זֶה, יַעֲלַת־הַחֵן,

אָנֹכִי גַּם אָז לָךְ אָשִׁירָה,

וּלְשִׁירִי יִרְתָּחוּ דָּמַיִךְ כַּסִּיר,

וְעֹז אַהֲבָה וְחֵשֶׁק אָעִירָה.

יִרְתָּחוּ דָּמַיִךְ, יֶחְמָרוּ כַּסִּיר,

אוֹת־לַהַב עַל לֶחְיֵךְ יוֹפִיעַ,

וּכְהַלְמוּת הַפַּטִּישׁ יַךְ דָּפְקֵךְ בַּלֵּב,

וְאֵשׁ חֵשֶׁק שָׁדַיִךְ תָּנִיעַ.