ומה בכך אם יש לכם נזלת? גם כן מחלה! פחות מלא כלום. קצת מלא באף ומעט מעיק בראש, דוקר בגב וכואב בגרון, העיניים אדומות והאזניים סתומות, וההרגשה הכללית מתחת לאפס. כפי שאמרתי, לא כלום. אפילו אין מה לדבר על כך ברבים.
זה המרגיז ביותר בנזלת, מצב־הרוח מזופת ובכל זאת אין במה להתפאר. רק תנסה לענות על “מה שלומך” שיגרתי של מכר תשובה מלאה ומדויקת, כי אכן השלום לא טוב, זה שבוע ימים שהנך סובל מנזלת. – יפסיק אותך אחרי המלה הראשונה, כדי לבשר לך, כי גם לו יש נזלת, ולא רק שבוע אלא שבועיים, ויומיים היה לו גם חום, ואם ירצה השם, עלולה זאת להיות אפילו ברונכיטיס. ואיפה אתה עם הנזלת העלובה שלך?
קשה יותר לשאת בנזלת מאשר ברגל שבורה, למשל, כי אבר מרוסק כזה הוא מכת הגורל לפי כל הכללים ונזלת זו סתם דקירה בסיכה במקום הרגיש ביותר. שבר ברגל זה מאורע, ידיעה, דבר המתפרסם ברבים. אם יש מזל, אף נמצאים כמה ימים בבית־חולים, דבר המוסיף לא מעט לפופולריות הכללית. המשפחה מתייחסת אליך בחמימות יוצאת מגדר הרגיל, ממלאת כל בקשה ושוכחת את מריבות העבר נוכח תחבושת הגבס המעוררת כבוד. אנשים ישאלו לשלומך וגם יהיו מוכנים להאזין לתשובה.
וכאשר יבקשו לדעת, אם הרגל כואבת, תוכל לענות בחיוך קל, אך מלא עצב נסתר, כי לא נורא, כבר ידענו כאבים אחרים לגמרי. בכך רמזת, אל*ף, שאמנם הכאבים חזקים, אך אתה יודע לכבוש אותם כדרך גבר, ובי"ת, שיש לך עבר עשיר וזרוע הרפתקאות. והעיקר – הביטוח הלאומי משלם את הנזק, בעוד שהוצאות על טיפות נגד אף סתום, אספירינים וסוכריות נגד שיעול על כיסך.
אין ספק, טובה מכה גדולה ממכה קטנה. אם בגלל התלקחות פתיליה נשרף הבית מעל ראשכם, קרוב לוודאי, כי הדבר ייזכר בעתונים ויגיע לאזני רבים, תיהפכו לגיבורי השכונה, אנשים יבואו להציע לכם את עזרתם, כוס תה חם, כסות־לילה ומכנסיים רזרביים. ואם יש לכם מזל, תכסה חברת הביטוח את האבדה ובמקום רהיטי הפלוש הישנים, תוכלו לקנות משהו נוצץ, כולו פורמאיקה וגומאוויר.
אבל אם במקום שריפה כללית התלקחו רק שתי מגבות מטבח והלהבות השחירו את תקרת המטבח, אין בכך כלום חוץ מרוגז רב. ראשית. אתה מסתכסך עם אשתך, מפני שהיא, כרגיל, אשמה בכל! שנית, אתה חייב לסייד את המטבח! ושלישית, עליך להחליף את הפתיליה הכושלת בגז.
אם אתה יכול להודיע לציבור, כי מתה חותנתך, ישתתף כל אחד בצערך, אך אם הגיעה לביקור של יומיים ושפעת מניעה אותה להישאר עשרה ימים, הרי הצער גדול יותר וההשתתפות בו קטנה לאין שיעור.
אנשים אוהבים להיות במרכז ההתעניינות, מעדיפים מהלומה על אי־נעימות. אולי משום כך לא מצליחות המלוות בהתנדבות למיניהן. פשוט, מבקשים מאתנו פחות מדי. לשלם כמה עשרות לירות זה לא כואב, זה סתם לא נעים. צריך לוותר על שמלה חדשה או ניקוי שטיח. אילו היו מבקשים מאתנו להוריד את הכותונת האחרונה, היתה הקריאה מושכת יותר. ראשית כל, היה רואה כל מי שעיניים בראשו, כי אמנם הורדנו את הכותונת, ושנית, היה זה מעשה דראמתי ראוי לציון.
אם יקראו לציבור לצאת לשעתיים לחפור תעלת ביוב ארצית, לא תהיה ההתעניינות גדולה במיוחד. מה פתאום ביוב, ולמה דווקא אני ושילכו אחרים. אבל אם יבקש בי־ג’י מאה אלף גברים, שילכו לכבוש את המאדים, הוא ימצא אותם. המאדים, זה כבר משהו אחר, מעשה היסטורי. והרי ידוע, כל אחד רוצה להירשם בספר תולדות העם. אם לא באותיות גדולות, לפחות בפטיט למטה מתחת לקו.
רגע, על מה, בעצם, דיברנו? כן, על נזלת. מה יש כאן לדבר הרבה? קחו ממחטה.