הַלַּיְלָה יַעֲבֹר סַעַר עַל פְּנֵי שְׁחוֹר אַדְמָתְךָ –

וְהִשְׂתָּעֵר עַל יְעָרוֹת הוֹגֵי־אוֹנָם וּמַרְטִיבֵי־טַרְפֵּיהֶם.

וְגָדַל חֹם נְשִׁימַת שָׂדוֹת,

וְגִלָּה נְהָרוֹת וְהִכָּה מַעֲרֻמֵּיהֶם

וְנָשָׂא אֵדָם.

        בְּלֵיל זֶה – –

אֶל קִירוֹת בֵּיתְךָ יִלָּחֵץ – כְּבַד־נְשִׁימָה וְגוֹנֵחַ;

וּמְבֹהָל יָנוּס הַיַּעְרָה,

וּמְהֵרָה קַל יָשׁוּב בִּשְׁרִיקָה,

וְנִפֵּץ דַּלְתְּךָ וְהִתְפָּרֵץ אֶל עֲלִיָּתְךָ,

וְיִלְלַת שְׂחוֹקוֹ מִזְּרֹעוֹת־חֲלוֹם קוֹדְחוֹת תְּנַתֶּקְךָ,

וְצִנַּת מְעוּפוֹ תִגַּע בְּמִצְחֲךָ הַלּוֹהֵט,

       וָהָלְאָה יָעוּף וָהָלְאָה יֵילִיל – –

וְכָכָה תִשְׁכַּב:

גֵּו כָּבֵד וְאוֹבֵד וּנְשָׁמָה מְהַבְהֶבֶת –

וְרַב קֶשֶׁב תַּקְשִׁיב,

גְּלוּי־עֵינַיִם וּתְפוּשׂ־לַיְלָה…

עַד יָבֹא יוֹם צָעִיר וְחִוֵּר־פָּנִים,

וּבְעֵינָיו הַתּוֹהוֹת יַבִּיט אֶל תּוֹךְ הָעוֹלָם,

וְעָרְגָה לִקְרָאתוֹ כָּל עָגְמַת גַּעְגּוּעֶיךָ –

וְחָרַדְתָּ…

וְלֹא תֵדַע אֶת נַפְשֶׁךָ…

– – – הֵן עָבַר אָבִיב עָלֶיךָ

הַלַּיְלָה, בַּעֲבֹר־סַעַר.

לבוב תרס"ג