יְמֵי הַבָּצִיר וְהַשָּׁמַיִם רַבֵּי־הַתְּנוּעָה הָאֵלֶּה.

עֵת תַּקְרִין הָאָרֶץ אֶת אוֹרָהּ מִתּוֹכָהּ,

וְעָבִים שְׁחוּפִים וְרַחֲבֵי הַכְּנָפַיִם

נִגְרָפִים לַמֶּרְחַקִּים בִּסְעָרָה –

וְחָוַר אָז מִשְׁנֶה חִוָּרוֹן בֵּיתֵךְ הַבּוֹדֵד

מִתּוֹךְ יְרַקְרַק שְׁחוֹר הַיַּעַר,

וְקָרָא לִי אָז בְּחַלּוֹנוֹתָיו:

בְּלִבִּי סִתְרָה,

מִפְּנֵי הַסְּעָרָה.

וּכְשֶׁתֵּשְׁבִי כֹּה לִפְנֵי הָאָח,

וּפִזֵּז זְהָבוֹ

עַל רֹאשֵׁךְ הָעַרְמוֹנִי הַזֶּה וְהַנָּטוּי;

יִזַּל הָאוֹר בְּאֶצְבְּעוֹתַיִךְ

וּבִרְאִי שְׁחֹר שִׂמְלַת־מִשְׁיֵךְ

יְרַקֵּד זֹהַר הַשַּׁלְהֶבֶת.

יִלְהֲטוּ בִּדְמָמָה תַּפּוּחִים מֵעַל שֻׁלְחָנֵךְ,

עֲתֶרֶת עִנְּבֵי־הַכֶּתֶם תַּעֲבֹר אֶת שְׂפַת הַטֶּנֶא,

וְנָתְנָה הַבְּרָכָה אֶת רֵיחָהּ הָרָוֶה.

יִרְעַם אַף יִרְעַשׁ הַיַּעַר

וּמָתוֹק שִׁירוֹ

מִתּוֹךְ דִּמְמַת

פִּנַּת יִקְרָתֵךְ.

אָנֹכִי וָאַתְּ –

מִמַּעַל לָנוּ,

שְׁאוֹן יַמִּים.

אָנוּ חֲבוּיִים

כִּשְׁתֵּי פְּנִינִים

בְּתוֹךְ רִקְמָתָן,

עַל קַרְקַע הַיָּם.

לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי – –

וְנַפְשִׁי רָוְתָה אֶת הַדְּמָמָה,

רְאִי: כַּנְפֵי רוּחִי יְרַטֵּטוּ…

יִרְעַם אַף יִרְעַשׁ הַיַּעַר

יַכֶּה מִשְׁבָּרָיו הָרוּחַ

וּמַה מַּבָּטֵךְ הָרוֹעֵד עָלַי יָנוּחַ.

אַתְּ הַבְּרָכָה,

אַתְּ הַמְּנוּחָה –

וְלִקְרַאת נַפְשִׁי הַסְּעָרָה צָוָחָה…

שִׁמְעִי שְׁאוֹן מִשְׁבָּרִים אַבִּירִים בַּיַּעַר,

נִזְעֲקָה הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ,

אֶת כָּל נַפְשׁוֹ הָעוֹלָם הֶעֱרָה

לִקְרַאת אֲדֹנָי בַּסְּעָרָה.

וינא תרס"ט