הֲבֵל רְגָבִים שְׁחוֹרִים וְרָוִים,

וּבְעָקֵב כָּבֵד תָּדוּשׁ הָרְגָבִים;

לְשֶׁמֶשׁ הַמֵּצַח הַשְּׁזוּפָה, הַחֲזָקָה, –

    וּנְטֵה הַיָּד הָרְחָבָה

    וּזְרַע עַל אֶרֶץ רַבָּה.

וְאֵרַשְׂתָּ כֹּחֲךָ לְזֹה הָאֲדָמָה,

שֶׁלְּזֵעָתְךָ תָּמִיד כָּמְהָה –

עַד תָּעִיק עַל גָּלְמְךָ אַדְמַת־גַּלִּים

    נְטֵה הַיָּד הָרְחָבָה

    וּזְרַע עַל אֶרֶץ רַבָּה.

תִּשְׂחַק שֶׁמֶשׁ לְךָ וּלְזֵעָתְךָ…

עוֹד לָהּ יָרִיעַ זְהַב־קָמָתְךָ;

קְרָא לְחַיֶּיהָ מֵאַדְמַת מַחֲשַׁכִּים.

    נְטֵה הַיָּד הָרְחָבָה

    וּזְרַע עַל אֶרֶץ רַבָּה.

תרס"ו