בְּבַיִת קָטָן, עַל רֹאשׁ גִּבְעָה יְרֻקָּה גָר צְבִי, צְבִי הַיֶּלֶד. וְלִצְבִי צַעֲצוּעִים הַרְבֵּה. וְלִצְבִי זְמַן מְעַט. הִנֵּה צָרִיךְ לְהִתְרַחֵץ, וְהִנֵּה לֶאֱכֹל, וְגַם לִשְׁכַּב לָנוּחַ, וְשׁוּב לֶאֱכֹל, וְשׁוּב לְהִתְרַחֵץ – וְאֵין פְּנַאי לְשַׂחֵק.
וְכָךְ מוֹצִיא צְבִי אֶת כָּל הַצַּעֲצוּעִים בְּבַת־אַחַת וּמְשַׂחֵק רֶגַע בְּכַדּוּר וְרֶגַע בְּחִשּׁוּק, רֶגַע בִּמְרִיצָה וְרֶגַע בְּקֻבִּיּוֹת. וּכְשֶׁמְּאֻחָר וְצָרִיךְ לִשְׁכַּב לִישֹׁן – הוּא תָּמִיד שׁוֹכֵחַ מַשֶּׁהוּ בַּחוּץ.
פַּעַם נִשְׁאֲרָה הַמְּרִיצָה הַיָּפָה שֶׁל צְבִי בַּחוּץ, עַל־יַד הַשַּׁעַר. עָמְדָה הַמְּרִיצָה וְעָמְדָה וְחִכְּתָה, וְחִכְּתָה, אוּלַי יָבוֹא צְבִי לָקַחַת אוֹתָהּ וּלְהַכְנִיס אוֹתָהּ הַבַּיְתָה. וּצְבִי לֹא בָּא.
יְחִידָה הַמְּרִיצָה, עָצוּב לָהּ, מְשַׁעֲמֵם לָהּ. הֵצִיצָה הַמְּרִיצָה כֹּה וָכֹה, וְזָזָה קְצָת אֶל עֵבֶר הַשַּׁעַר. גַּלְגַּלָּה הִסְתּוֹבֵב פַּעַם וּפַעֲמַיִם, וְחִישׁ קַל הִתְגַּלְגְּלָה גַם הִיא וְיָרְדָה מִן הַגִּבְעָה לְמַטָּ־לְמַטָּה.
וּלְמַטָּה עוֹמְדוֹת הַתְּאֵנִים הַזְּקֵנוֹת עֲמוּסוֹת פְּרִי מָתוֹק, פְּרִי עֲסִיסִי.
שָׁאֲלוּ הַתְּאֵנִים:
– מְרִיצָה, מְרִיצָה, מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן יְחִידָה בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת כָּל־כָּךְ?
אָמְרָה הַמְּרִיצָה:
– צְבִי שָׁכַח לְהַכְנִיס אוֹתִי הַבַּיְתָה. נִמְאַס לִי לַעֲמֹד יְחִידָה עַל יַד הַשַּׁעַר, – עַד שֶׁצְּבִי יָבוֹא אֲטַיֵּל לִי קְצָת.
אָמְרוּ הַתְּאֵנִים: לֹא טוֹב הַדָּבָר. מְרִיצָה קְטַנָּה כָּזֹאת כְּבָר צְרִיכָה לִהְיוֹת בַּבַּיִת. הֵא לָךְ תְּאֵנָה מְתוּקָה וְשׁוּבִי הַבַּיְתָה לִישֹׁן.
אָמְרָה הַמְּרִיצָה: וּמִי יִדְחַף אוֹתִי בַּחֲזָרָה בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה? אֲטַיֵּל עוֹד קְצָת, אוּלַי אֶמְצָא מִישֶׁהוּ.
וְנָסְעָה לָהּ הַמְּרִיצָה הָלְאָה וּבָאָה לַכֶּרֶם.
אָמְרוּ הַגְּפָנִים:
מָה עוֹשָׂה כָּאן מְרִיצָה קְטַנָּה בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת כָּל־כָּךְ? הֵא לָךְ אֶשְׁכֹּל טָעִים וְאוּצִי הַבַּיְתָה לִישֹׁן.
שָׂמְחָה הַמְּרִיצָה עַל הַתְּאֵנָה הַמְּתוּקָה וְעַל הָעֲנָבִים הַטְּעִימִים וְאָמְרָה:
– עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי כְּבֵדָה כָּל־כָּךְ, מִי יַעֲזֹר לִי וְיִדְחַף אוֹתִי חֲזָרָה בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה? אֲטַיֵל עוֹד קְצָת, אוּלַי אֶמְצָא מִישֶׁהוּ?
הִתְגַּלְגְּלָה וְהִתְגַּלְגְּלָה וְלֹא פָּגְשָׁה אִישׁ עַל דַּרְכָּה.
עָמְדָה הַמְּרִיצָה וְדָאֲגָה וְדָאֲגָה.
רָאָה אוֹתָהּ כּוֹכָב מִמָּרוֹם וְשָׁאַל:
– מָה אַתְּ דּוֹאֶגֶת כָּאן יְחִידָה בַּלַּיְלָה, מְרִיצָה קְטַנָּה?
רוֹצָה אֲנִי לָשׁוּב לַגִּבְעָה, הַבַּיְתָה, אֶל צְבִי, וְאֵינֶנִּי יְכוֹלָה. אֵין מִי שֶׁיִּדְחַף אוֹתִי חֲזָרָה בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה.
אָמַר הַכּוֹכָב:
– אֲנִי אֶעֱזֹר לָךְ. אֲבָל לִדְחֹף לֹא אוּכַל. לִמְשֹׁךְ אוֹתָךְ אֲנִי יָכוֹל.
– אֵיךְ?
– הִנֵּה אֶשְׁלַח לָךְ קֶרֶן, וְאַתְּ אֶחֱזִי בָּהּ יָפֶה וּבוֹאִי אַחֲרַי.
שָׁלַח הַכּוֹכָב קֶרֶן דַּקָּה, קֶרֶן מַבְהִיקָה, קֶרֶן חֲזָקָה. נֶאֶחְזָה הַמְּרִיצָה בַּיְצוּלִים הַקְּטַנִּים בְּקֶרֶן־הָאוֹר, וְהַכּוֹכָב הִתְקַדֵּם לוֹ לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם, בֵּין עֲנָנִים וְעָבִים. וְהַמְּרִיצָה הִתְגַּלְגְּלָה לְמַטָּה בֵּין הַתְּאֵנִים וְהַכְּרָמִים עַד שֶׁהִגִּיעָה אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, אֶל הַבַּיִת הַקָּטָן שֶׁל צְבִי.
דָּפַק הַכּוֹכָב עַל חַלּוֹנוֹ שֶׁל צְבִי:
צְבִי, פְּתַח לַמְּרִיצָה הַקְּטַנָּה שֶׁלְּךָ, פְּתַח לַמְּרִיצָה הָעֲיֵפָה שֶׁלְךָ וְהַכְנִיסֶנָּה הַבַּיְתָה.
פָּתַח צְבִי אֶת הַדֶּלֶת וְהִכְנִיס אֶת הַמְּרִיצָה הַבַּיְתָה. אָכַל מִן הָעֲנָבִים הַטְּעִימִים, קִנַּח בַּתְּאֵנָה הַמְּתוּקָה וּמִיָּד נִרְדַּם. וְגַם הַמְּרִיצָה הַקְּטַנָּה נִרְדְּמָה עַל־יַד מִטָּתוֹ. וְהַכּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם רָמַז לָהֶם “שָׁלוֹם” וְהִמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ בַּמְּרוֹמִים הַכְּחֻלִּים.