לוגו
הַקּוּקִיָּה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

א

– קוּ־קוּ! קוּ־קוּ! – קָרְאָה הַקּוּקִיָּה.

הַאִם מִתּוֹךְ הַיַּעַר קָרְאָה, הַאִם מִצַּמֶּרֶת הָעֵץ, הַאִם מֵעַל גַּבֵּי הֶעָנָף?

לֹא וָלֹא! מִתּוֹךְ בֵּית־הַיְלָדִים הַגָּדוֹל קָרְאָה הַקּוּקִיָּה. מִתּוֹךְ בֵּית־הַיְלָדִים הַגָּדוֹל: קוּ – קוּ! קוּ – קוּ!

הַאִם בִּכְלוּב יוֹשֶׁבֶת סְגוּרָה שָׁם הַקּוּקִיָּה, אוֹ עַל מַשְׁקוֹף הַחַלּוֹן עָמְדָה וְקָרְאָה?

לֹא וָלֹא! מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ הַקְּטַנְטַן שֶׁבַּשָּׁעוֹן הַגָּדוֹל הֵצִיצָה הַקּוּקִיָּה. הֵצִיצָה, קָרְאָה: קוּ – קוּ! קוּ – קוּ! – וְדַי, וְנֶעֶלְמָה.

נִסְגְּרָה הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה וְהַקּוּקִיָּה אֵינֶנָּהּ. הִסְתַּתְּרָה לָהּ בְּתוֹךְ הַשָּׁעוֹן הַגָּדוֹל וְשׁוֹתֶקֶת.

וְאֵיךְ בָּאָה הַקּוּקִיָּה אֶל בֵּית הַיְלָדִים? וּמֵאַיִן בָּאָה?

הִיא בָּאָה מֵרָחוֹק, הַקּוּקִיָּה הַזֹּאת, מֵעֵבֶר לְיַמִּים עֲמֻקִּים־עֲמֻקִּים, רְחָבִים־רְחָבִים. וְעַל פַּסֵי רַכֶּבֶת אֲרֻכִּים הוֹבִיל אוֹתָהּ הַקַּטָּר בַּקָּרוֹן, עַד שֶׁהִגִּיעָה אֶל בֵּית־הַיְלָדִים.

וְלֹא בְּעַצְמָהּ בָּאָה הַקּוּקִיָּה הַקְּטַנָּה שֶׁבַּשָּׁעוֹן הַגָּדוֹל, כִּי אִם בְּקֻפְסָה הוּבָאָה. אֶל צְבִי, צְבִי מֵהַבַּחוּרִים, שֶׁעוֹבֵד בָּרֶפֶת, אֵלָיו הוּבְאָה הַקּוּקִיָּה מִחוּץ־לָאָרֶץ, מֵעֵבֶר לַיָּם.

כָּל־כָּךְ אָהַב צְבִי אֶת הַשָּׁעוֹן הַיָּפֶה עִם הַקּוּקִיָּה הַקְּטַנָּה שֶׁהָיָה תָּלוּי בְּבֵית הוֹרָיו, כָּל־כָּךְ אָהַב. וַחֲבָל הָיָה לוֹ לְהַשְׁאִירוֹ בַּמֶּרְחַקִּים, בְּגֶרְמַנְיָה. וְזֶה הָיָה מִזְּמַן, מִזְּמַן, כְּשֶׁהַמִּלְחָמָה עוֹד לֹא הִתְחִילָה, וְהַיְלָדִים שֶׁבַּבַּיִת הַגָּדוֹל עוֹד הָיוּ קְטַנִּים, וְעוֹד לֹא הָלְכוּ אֲפִלּוּ לְבֵית־הַסֵּפֶר. זֶה הָיָה מִזְּמַן, מִזְּמַן, כְּשֶׁהַגֶּרְמָנִים עוֹד לֹא עָשׂוּ מִלְחָמוֹת נוֹרָאוֹת. אֲבָל גַּם אָז כְּבָר הָיָה עָצוּב מְאֹד בְּגֶרְמַנְיָה, וְהַיְלָדִים הַקְּטַנִּים, יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, הָיוּ עֲצוּבִים שָׁם מְאֹד, וְהִתְחִילוּ לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהוֹרֵיהֶם נָסְעוּ אִתָּם.

וְאָז אָמַר צְבִי הָרַפְתָן בְּלִבּוֹ: הִנֵּה, כָּל קְרוֹבַי, כָּל יַקִּירַי הֵם אִתִּי, – עַל מִי הִשְׁאַרְתִּי שָׁם אֶת קוּקִיָּתִי הַקְּטַנָּה, אֶת קוּקִיָּתִי הַנֶּחְמָדָה? עָצוּב לָהּ שָׁם בֵּין זָרִים, מִתְגַּעְגַּעַת הִיא.

כָּתַב צְבִי מִכְתָּב. בִּקֵּשׁ מִמַּכָּרָיו, מֵחֲבֵרָיו. הִגִּיעַ הַמִּכְתָּב לְשָׁם – אָרְזוּ אֶת הַשָּׁעוֹן עִם הַקּוּקִיָּה בְּקֻפְסָה, אָרְזוּ יָפֶה־יָפֶה.

נָסְעָה הַקֻּפְסָה, נָסַע הַשָּׁעוֹן, נָסְעָה הַקּוּקִיָּה. נָסְעוּ וְנָסְעוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ.

פָּתַח צְבִי אֶת הַקֻּפְסָה, הִתִּיר שְׂרוֹכִים, חֲבָלִים, פָּתַח נְיָרוֹת וְהוֹצִיא אֶת הַשָּׁעוֹן.

הִסְתַּכֵּל בַּשָּׁעוֹן הַיָּפֶה בְּאַהֲבָה, וְאַחַר־כָּךְ עָלָה לְבֵית־הַיְלָדִים, עָלָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְתָלָה אֶת שְׁעוֹנוֹ גָּבוֹהַּ־גָּבוֹהַּ עַל גַּבֵּי הַקִּיר.

עָמְדוּ הַיְלָדִים לְמַטָּה, אֶצְבָּעָם בְּפִיהֶם, רַגְלֵיהֶם מְפֻשָּׂקוֹת, עֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת לְמַעְלָה:

– מַה זֶּה, צְבִי?

– זֶה שָׁעוֹן, שְׁעוֹן קוּקִיָּה.

– לָמָּה, צְבִי?

– כְּדֵי שֶׁתֵּדְעוּ אֶת הַשָּׁעָה. כָּל פַּעַם כְּשֶׁמַּתְחִילָה שָׁעָה חֲדָשָׁה – נִפְתַּחַת כָּאן דֶּלֶת קְטַנָּה וְיוֹצֵאת צִפּוֹר וְקוֹרֵאת: קוּ – קוּ!

– לֹא נָכוֹן! – מַכְרִיז יוֹסִי.

– לֹא נָכוֹן! – צוֹעֶקֶת אַחֲרָיו נִירָה. – אֲנִי רוֹצָה לִרְאוֹת!

וְאַחֲרֵיהֶם כָּל הַקּוֹלוֹת הַדַּקִּים, הַצְּלוּלִים, פּוֹרְצִים בְּמַקְהֵלָה:

– לֹא נָכוֹן, לֹא נָכוֹן! לִרְאוֹת, צְבִי, לִרְאוֹת!

– שְׁ־־שֶׁ־־קֶט! – פּוֹקֵד צְבִי. – עַכְשָׁו הִסְתַּכְּלוּ כֻּלְּכֶם וְהַקְשִׁיבוּ.

צְבִי מְסוֹבֵב שָׁם בְּאֵיזֶה מַפְתֵּחַ. מְטַפֵּל בַּמְּחוֹגִים, בַּשַּׁרְשְׁרוֹת הָאֲרֻכּוֹת, מֵצִיץ מִלְּפָנִים, מֵצִיץ מֵאָחוֹר, מְיַשֵּׁר וּמְכַוֵּן – וּפִתְאֹם…

כֵּן. פִּתְאֹם נִפְתְּחָה לְמַעְלָה דֶּלֶת קְטַנָּה, קְטַנְטֹנֶת. וְצִפּוֹר קְטַנָּה וּזְרִיזָה קָפְצָה וְקָרְאָה שָׁלשׁ פְּעָמִים: קוּ – קוּ! קוּ – קוּ! קוּ – קוּ!

וְנֶעֶלְמָה.

– הוֹי, הִנֵּה צִפּוֹר, בֶּאֱמֶת צִפּוֹר, יֹפִי! – הֵרִיעוּ הַיְלָדִים.

– עוֹד פַּעַם אַחַת, צְבִי – הִתְחַנְּנוּ. – רַק עוֹד פַּעַם אַחַת, וְדַי!

יָשַׁב צְבִי עַל הָרִצְפָּה, מָשַׁךְ אֶל בִּרְכָּיו כַּמָּה יְלָדִים, יָשְׁבוּ הַשְּׁאָר סְבִיבוֹ בְּמַעְגָּל, וּצְבִי אָמַר:

– הַקּוּקִיָּה עַכְשָׁו עֲיֵפָה. הִיא כְּבָר קָרְאָה שָׁלשׁ פְּעָמִים. עַכְשָׁו הִיא רוֹצָה לָנוּחַ. בְּעוֹד שָׁעָה הִיא שׁוּב תֵּצֵא וְתִקְרָא. אֲבָל בַּפַּעַם הַבָּאָה הִיא תִּקְרָא אַרְבַּע פְּעָמִים קוּ – קוּ.

– בֶּאֱמֶת?

– וְאַחַר־כָּךְ הִיא תִּקְרָא חָמֵשׁ? – מְנַחֶשֶׁת נָאוָה.

– וְאַחַר־כָּךְ גַּם שֵׁשׁ? – מוֹסִיף גִּדְעוֹן – נָכוֹן?

– נָכוֹן, נָכוֹן, חַבְרַיָה, – צוֹחֵק צְבִי. – יֵשׁ מֹחַ בְּקָדְקָדְכֶם!

– וְאַחַר־כָּךְ בְּלִי סוֹף, וְאַחַר־כָּךְ מֵאָה, מִלְּיוֹן! – צוֹהֵל גַּדִּי.

– לֹא, גַּדִּי, לֹא כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה. תִּקְרָא חָמֵשׁ, וְשֵׁשׁ, וְשֶׁבַע, וּשְׁמוֹנֶה…

– וְאַחַר־כָּךְ?

– וְאַחַר־כָּךְ אַתֶּם מִזְּמַן צְרִיכִים לִישׁוֹן. זֶהוּ! וְלֹא לִנְגּוֹעַ בַּשָּׁעוֹן, שׁוֹמְעִים אַתֶּם, יְלָדִים? לֹא לִנְגּוֹעַ! כִּי הַצִּפּוֹר צְרִיכָה לָנוּחַ, הִיא אוֹהֶבֶת שֶׁקֶט.

– הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה, הַחֲמוּדָה! – מְרַחֵם עָלֶיהָ עוֹדֵד.

– הַצִּפּוֹר הַיָּפָה, הַכְּחֻלָּה! – מַמְשִׁיכָה נִירָה.

– לֹא נָכוֹן, דַּוְקָא יְרֻקָּה! – קוֹפֵץ יוֹסִי.

– אַתָּה לֹא רָאִיתָ! דַּוְקָא לֹא יְרֻקָּה, אֲפֹרָה, אֲפֹרָה! – צוֹעֵק גִּדְעוֹן.

– אֲפֹרָה! – יְרֻקָּה! – כְּחֻלָּה! – מַתְחִילִים הַכֹּל לִצְעוֹק.

– דַּוְקָא אֲפֹרָה! – דַּוְקָא יְרֻקָּה! – דַּוְקָא כְּחֻלָּה!.. – צוֹעֲקִים כָּל הַיְלָדִים בְּבַת אַחַת, וְהַמְּהוּמָה גְּדוֹלָה.

וּבְתוֹךְ הַמְּהוּמָה קָם לוֹ צְבִי, יוֹצֵא חֶרֶשׁ מִתּוֹךְ הַבַּיִת וּפוֹנֶה לוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ, לָרֶפֶת.


 

ב


הַרְבֵּה מַתָּנוֹת קִבְּלוּ הַיְלָדִים שֶׁבַּבַּיִת הַגָּדוֹל, אֲבָל מַתָּנָה כָּזֹאת עוֹד לֹא הָיְתָה. הַשָּׁעוֹן הָיָה עָשׂוּי כֻּלּוֹ כְּאִלּוּ מֵעָלִים. עֲלֵי עֵץ חֲטוּבִים, בְּהִירִים וּגְדוֹלִים. וּלְמַעְלָה, בֵּין הֶעָלִים, הָיָה בֵּיתָהּ הַקָּטָן שֶׁל צִפּוֹר הַפֶּלֶא. יֹפִי! וְכָל־כָּךְ חֲבָל הָיָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתָהּ הַרְבֵּה זְמַן וּלְהַקְשִׁיב לִקְרִיאוֹתֶיהָ.

בְּיִחוּד מְאֻשָּׁר הָיָה יוֹסִי. כִּי אוֹתוֹ יוֹם הָיָה גַּם יוֹם־הַהֻלֶּדֶת שֶׁלּוֹ. מָלְאו לוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים. וְהוּא יָדַע שֶׁהַכֹּל הֵכִינוּ לוֹ מַתָּנוֹת יָפוֹת.

– נָכוֹן שֶׁצְּבִי נָתַן אֶת הַשָּׁעוֹן גַּם קְצָת בִּגְלַל יוֹם־הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי? – שָׁאַל יוֹסִי אֶת הַגַּנֶּנֶת שֶׁלּוֹ, אֶסְתֵּר. הַכֹּל יָשְׁבוּ לְיַד הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ, וּבְאֶמְצַע הַשֻּׁלְחָן הָיְתָה עוּגָה גְדוֹלָה וְיָפָה.

– לֹא, חַבִּיבָּה’לֶה. – צָחֲקָה אֶסְתֵּר. – צְבִי הִתְכַּוֵּן לְכָל הַיְלָדִים, וְלֹא רַק לְךָ.

– אוֹיָה! שָׁכַחְנוּ לְגַמְרֵי לְהַזְמִין אוֹתוֹ לַמְּסִבָּה! – נִזְכְּרָה פִּתְאֹם נִירָה.

– אֲנִי אָרוּץ מַהֵר וְאֶקְרָא לוֹ, אֲנִי אָרוּץ מַהֵר! – קָפַץ יוֹסִי.

– חַכֵּה, אַל תָּרוּץ, צְבִי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ עוֹבֵד עַכְשָׁו, – אָמְרָה אֶסְתֵּר.

– אִם כֵּן אֲנִי אַשְׁאִיר לוֹ מִן הָעוּגָה שֶׁלִּי. טוֹב?

– גַּם אֲנִי אַשְׁאִיר לוֹ!

– גַּם אֲנִי! גַּם אֲנִי!

הָיָה שָׂמֵחַ וְטוֹב. צַלַּחַת מְלֵאָה עָמְדָה עַל הַשֻּׁלְחָן מוּכָנָה בִּשְׁבִיל צְבִי.

– כְּמוֹ בִּשְׁבִיל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, – אָמַר גַּדִּי.

– כִּי גַּם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מֵבִיא מַתָּנוֹת יָפוֹת לִילָדִים, – הִסְבִּירָה דִּינָה.

יָפָה מְאֹד הָיְתָה הַמְּסִבָּה. וְרַק דָּבָר אֶחָד לֹא הִצְלִיחַ! יוֹסִי שָׁכַח אֶת הַדִּקְלוּם שֶׁלּוֹ. כָּל־כָּךְ יָפֶה יָדַע לְדַקְלֵם אוֹתוֹ, וּפִתְאֹם שָׁכַח. וּכְשֶׁעָמַד כָּכָה, לְחָיָיו מְלֻכְלָכוֹת בְּסֻכָּרִיּוֹת, וּפִיו חוּם מִשּׁוֹקוֹלָדָה, וְהַכֹּל מְחַכִּים לַדִּקְלוּם – לֹא יָכֹל בְּשׁוּם אֹפֶן לְהִזָּכֵר, שָׁכַח אֶת הַתְחָלַת הַשִּׁיר. וְאֶסְתֵּר לוֹחֶשֶׁת לוֹ מִן הַצַד וְלוֹחֶשֶׁת, וְזֶה לֹא מוֹעִיל.

כָּל־כָּךְ מִסְכֵּן עָמַד יוֹסִי, כָּל־כָּךְ עָלוּב, וּמִתְבַּיֵּשׁ נוֹרָא. וְגַם רָצָה לִבְכּוֹת מֵרֹב צַעַר. אַךְ פִּתְאֹם קָרָה מַשֶּׁהוּ. קוֹל מוּזָר נִשְׁמַע לְפֶתַע:

– קוּ־קוּ, קוּ־קוּ, קוּ־קוּ, קוּ־קוּ, קוּ־קוּ!

קוֹל צָלוּל וְנֶחְמָד מִמְּרוֹמֵי הַשָּׁעוֹן. כָּל־כָּךְ

מַהֵר קָרְאָה הַקּוּקִיָּה הַקְּטַנָּה, וּבְכָל זֹאת הִסְפִּיקוּ הַיְלָדִים לִמְנוֹת: אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ… חָמֵשׁ פְּעָמִים קָרְאָה הַקּוּקִיָּה.

– לִכְבוֹד יוֹסִי קָרְאָה הַקּוּקִיָּה, לִכְבוֹד יוֹם־הַהֻלֶּדֶת שֶׁל יוֹסִי! – שָׂמַח עוֹדֵד.

– נָכוֹן, נָכוֹן, לִכְבוֹד יוֹסִי! – מָחֲאוּ כָּף כָּל הַיְלָדִים.

וְאַף יוֹסִי שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה. כָּל־כָּךְ שָׂמַח, שֶׁמִּיָּד נִזְכַּר בְּכָל הַשִּׁיר וְדִקְלֵם אוֹתוֹ יָפֶה, כָּל־כָּךְ יָפֶה, שֶׁאֶסְתֵּר נָשְׁקָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, וּבְעֵינַי אִמָּא שֶׁלּוֹ שֶׁעָמְדָה מִמּוּלוֹ הוּא רָאָה מַשֶּׁהוּ מַבְרִיק, כְּמוֹ דְמָעוֹת, וְהִיא חִיְּכָה אֵלָיו בְּשִׂמְחָה.


 

ג


עָבְרוּ שָׁבוּעוֹת. עָבְרוּ חֳדָשִׁים.

הַשָּׁעוֹן הַיָּפֶה הָיָה תָּלוּי עַל הַקִּיר. וְהֶעָלִים הַיָּפִים, עֲלֵי הָעֵץ הַבְּהִירִים הַחֲטוּבִים, פָּחֲתוּ וְהָלְכוּ.

– מַה זֶּה קָרָה לַשָּׁעוֹן? לְאָן נֶעֱלָמִים הֶעָלִים? כְּאִלּוּ נָשְׁרוּ בַּשַּׁלֶּכֶת, – הִצְטַעֲרָה אֶסְתֵּר.

– נָכוֹן מְאֹד! – עָנוּ הַיְלָדִים. – זֶה בֶּאֱמֶת כְּמוֹ בַּסְּתָו בַּכֶּרֶם וּבַעֲצֵי הַפְּרִי. הֶעָלִים צְהֻבִּים וְנוֹפְלִים.

– אוּלַי צְרִיכִים לִצְבּוֹעַ אֶת הֶעָלִים בְּצֶבַע יָרֹק, וְאָז הֵם לֹא יִפְּלוּ? – הִצִּיעָה נִירָה.

– בֶּאֱמֶת, אֶסְתֵּר, אוּלַי נִצְבַּע? – שָׁאַל גַּדִי. – אוּלַי זֶה יוֹעִיל, וְהֵם כְּבָר לֹא יִפְּלוּ כָּל־כָּךְ. כִּי רַק נוֹגְעִים בָּהֶם, רַק קְצָת נוֹגְעִים בָּהֶם, וְהֵם נוֹפְלִים מִיָּד…

אֶסְתֵּר לֹא קִבְּלָה אֶת הַהַצָּעָה שֶׁל נִירָה. הִיא רַק בִּקְשָׁה אֶת הַיְלָדִים לְהִזָּהֵר וּלְהִזָּהֵר, שֶׁלֹּא לִנְגּוֹעַ בַּשָּׁעוֹן. וְהַיְלָדִים אָמְנָם הִבְטִיחוּ לָהּ שֶׁלֹּא יִגְּעוּ, אֲבָל בְּכָל יוֹם הָיָה מִישֶׁהוּ אַחֵר שׁוֹכֵחַ אֶת הַבְטָחָתוֹ, בְּכָל יוֹם הָיָה מִישֶׁהוּ אַחֵר נוֹגֵעַ, וְהֶעָלִים הָיוּ פּוֹחֲתִים וְהוֹלְכִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

אוּלָם לַקּוּקִיָּה זֶה לֹא הִפְרִיעַ. הִיא הוֹסִיפָה לִקְרוֹא אֶת קְרִיאוֹתֶיהָ בְּסֵדֶר, כָּרָגִיל, לְלֹא הַפְרָעוֹת.

– הִיא בִּכְלָל לֹא צְרִיכָה אֶת הֶעָלִים, – הִבְטִיחַ יוֹסִי. – זֶה לֹא מוֹסִיף לָהּ שׁוּם דָּבָר. כִּי הִיא בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַקָּטָן שֶׁלָּהּ, וְהֶעָלִים הָאֵלֶּה לְגַמְרֵי לֹא חֲשׁוּבִים לָהּ…

– בֶּאֱמֶת? לֹא חֲשׁוּבִים לָהּ? וְאוּלַי דַּוְקָא כֵּן חֲשׁוּבִים! – קָפְצָה לְעֻמָּתוֹ נִירָה.

– בֶּאֱמֶת לֹא חֲשׁוּבִים! – תָּמַךְ גַּדִּי בְּדִבְרֵי יוֹסִי. – כִּי לוּ הָיָה לָהּ חָשׁוּב, לֹא הָיְתָה מַמְשִׁיכָה לִקְרוֹא.

– אֲבָל אוּלַי זֶה קְצָת חָשׁוּב לָהּ, קְצָת־קְצָת? אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לָדַעַת?

– אֲנִי יוֹדֵעַ. וְאִם אַתְּ לֹא מַאֲמִינָה – אָז תִּשְׁאֲלִי אוֹתָהּ!

– אֲנִי בֶּאֱמֶת אֶשְׁאַל! – עוֹנֶה לוֹ נִירֶה בְּשֶׁקֶט, וּפָנֶיהָ רְצִינִיִּים מְאֹד.

– אַתְּ תִּשְׁאֲלִי, בֶּאֱמֶת? אֵיךְ תִּשְׁאֲלִי, נִירָה, אֵיךְ? – מַתְחִיל גַּדִּי לַחֲקוֹר אוֹתָהּ בְּסַקְרָנוּת.

– אֲנִי לֹא אַגִּיד לְךָ, וְדַי. זֶה סוֹד.

– לֹא רוֹצָה לְהַגִּיד – לֹא צָרִיךְ! וַאֲנִי אֲפִלּוּ לֹא רוֹצֶה לָדַעַת. וְאַתְּ בִּכְלָל לֹא תִּשְׁאֲלִי, כִּי הַקּוּקִיָּה אֲפִלּוּ לֹא תִּרְצֶה לְדַבֵּר אִתָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁאַתְּ קְטַנָּה וְלֹא מְבִינָה כְּלוּם. וְהִתְחַרְבַּנְתְּ – וְדָי.

כָּךְ הִכְרִיז גַּדִּי בְּקוֹל חוֹגֵג, וּמָשַׁךְ אוֹתָהּ בְּצַמָּתָהּ הַדַּקָּה עַד לִכְאֵב.

– עֲזוֹב! טִפֵּשׁ! – הִתְנַפְּלָה עָלָיו נִירָה בְּאֶגְרוֹפֶיהָ הַקְּטַנִּים.

גַּדִּי אַף הוּא לֹא פִּגֵּר אַחֲרֶיהָ, עַד שֶׁבָּאָה אֶסְתֵּר וְהִפְרִידָה בֵּינֵיהֶם.

כָּל הַבֹּקֶר כָּעֲסָה נִירָה עַל גַּדִּי, וְרָצְתָה לְהַגִּיד לוֹ כִּי דַּוְקָא הוּא הִתְחַרְבֵּן, וְלֹא הִיא. אֲבָל הֶחְלִיטָה לֹא לְהַגִּיד בֵּינְתַיִם כְּלוּם, כִּי אוּלַי בֶּאֱמֶת לֹא תִּרְצֶה הַצִּפּוֹר לְדַבֵּר אִתָּהּ…

בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם וְגַם לְמָחֳרָת בִּקְּשָׁה נִירָה לְהִשָּׁאֵר יְחִידָה עִם הַצִּפּוֹר, כְּשֶׁאַף יֶלֶד אֵינֶנּוּ בַּחֶדֶר, וְלִשְׁאוֹל אוֹתָהּ. פָּשׁוּט, לָגֶשֶׁת וְלִשְׁאוֹל. אֲבָל הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדָהּ. הַיְלָדִים כָּל־כָּךְ הִתְרַגְּלוּ לַשָּׁעוֹן וְלַקּוּקִיָּה, שֶׁבִּלּוּ כָּל רֶגַע פָּנוּי עַל־יָדָהּ. תָּמִיד הָיוּ בָּאִים לְהַקְשִׁיב לִקְרִיאוֹתֶיהָ, וְזֶה לֹא נִמְאַס לָהֶם. כְּשֶׁיֶלֶד הָיָה מְקַבֵּל חֹם וְשׁוֹכֵב חוֹלֶה בַּמִּטָּה – הָיוּ בְּכַוָּנָה מַשְׁאִירִים אֶת הַדֶּלֶת לַחֲדַר־הָאֹכֶל פְּתוּחָה, כְּדֵי שֶׁתִּשָּׁמַע הֵיטֵב קְרִיאַת הַקּוּקִיָּה. זֶה הָיָה נָעִים. וּבָעֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּל הָיוּ הוֹלְכִים, וְרַק הַיְלָדִים נִשְׁאָרִים, הָיוּ קוֹפְצִים מַהֵר מִן הַמִּטּוֹת וְרָצִים לִרְאוֹת אֶת הַקּוּקִיָּה. כִּי רַק לִשְׁמוֹעַ – זֶה לֹא דָּי.

בְּאַחַד הַיָּמִים חָלְתָה נִירָה. הָיָה לָהּ חֹם. הִיא לֹא הִצְטָעֲרָה כְּלָל, לְהֶפֶךְ, הִיא אֲפִלּוּ שָׂמְחָה שֶׁתּוּכַל לִשְׁכַּב יְחִידָה, בְּאֵין מַפְרִיעַ, וּלְנַסּוֹת לְדַבֵּר אֶל הַקּוּקִיָּה הַקְּטַנָּה. אֲבָל שִׂמְחָתָהּ לֹא אָרְכָה. כִּי בּוֹ בְּיוֹם חָלָה גַּם גַּדִּי, וְהוּא שָׁכַב לְמוּלָהּ בְּמִטָּתוֹ, וְהִסְתַּכֵּל בָּהּ בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת מֵחֹם.

לְנִירָה נִדְמֶה הָיָה שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בָּהּ בְּכַוָּנָה, שׁוֹמֵר כָּל תְּנוּעָה שֶׁלָּהּ וְכָל מַבָּט שֶׁלָּהּ, כְּדֵי לִרְאוֹת אֵיךְ הִיא תְּדַבֵּר אֶל הַצִּפּוֹר, וְלִשְׂמוֹחַ אִם זֶה לֹא יַצְלִיחַ.

אֲבָל גַּדִּי אֲפִלּוּ לֹא זָכַר אֶת הַצִּפּוֹר. רֹאשׁוֹ כָּאַב עָלָיו. וְהוּא שָׁכַב וְחָשַׁב עַל מִשְׂחַק הַכַּדּוּרֶגֶל שֶׁרָאָה אֶתְמוֹל, עַל הַבָּחוּר שֶׁעָמַד בַּשַּׁעַר וְתָפַס אֶת הַכַּדּוּר. הוּא בִּכְלָל לֹא רָאָה אֶת נִירָה, כִּי כָּל הַזְּמַן נִדְמֶה הָיָה לוֹ שֶׁכַּדּוּר עָף וְעָף לִפְנֵי עֵינָיו, וְהוּא הַשּׁוֹעֵר וְצָרִיךְ לִתְפּוֹס אוֹתוֹ. הַכַּדּוּר קוֹפֵץ וְעָף, קוֹפֵץ וְעָף, וְגַדִּי מִתְאַמֵּץ לִתְפּוֹס וְאֵינוֹ מַצְלִיחַ. לְבַסּוֹף נַעֲשָׂה גַּדִּי עָיֵף וְעָצַם אֶת עֵינָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִרְאוֹת עוֹד אֶת הַכַּדּוּר, וְזֶה עָזַר לוֹ בֶּאֱמֶת. כִּי מִיָּד הִכְרִיזוּ הַפְסָקָה בַּמִּשְׂחָק, וְגַדִּי יָכֹל לָנוּחַ.

נִירָה רָאֲתָה שֶׁגַּדִּי נִרְדַּם. זֶה הָיָה טוֹב. הִיא יָרְדָה בְּשֶׁקֶט מִמִּטָּתָהּ, כְּדֵי לְנַסּוֹת לְדַבֵּר אֶל הַקּוּקִיָּה. אִישׁ לֹא הָיָה בַּבַּיִת. כָּל הַיְלָדִים הָלְכוּ עִם אֶסְתֵּר לְטַיֵּל בַּחֻרְשָׁה, וְאֶפְשָׁר לְשׂוֹחֵחַ בְּשֶׁקֶט, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהָעִיר אֶת גַּדִּי.

וּבִשְׁבִיל שֶׁהַקּוּקִיָּה תִּרְצֶה לְדַבֵּר אִתָּהּ, מָצְאָה נִירָה תַּחְבּוּלָה מְצֻיֶּנֶת. הִיא תִּתְלַבֵּשׁ כְּמוֹ צִפּוֹר. בָּאָרוֹן שֶׁל הַגַּן שְׁמוּרוֹת הַתִּלְבּוֹשׁוֹת שֶׁל הַהַצָּגָה הָאַחֲרוֹנָה.

נִירָה נִגְּשָׁה בִּזְהִירוּת לָאָרוֹן – הַמַּפְתֵּחַ בִּפְנִים. אַחַת־שְׁתַּיִם, בְּלֵב דּוֹפֵק, הוֹצִיאָה אֶת כַּנְפֵי הַבַּד הָאֲפֹרוֹת, אֶת הַכּוֹבַע הַקָּטָן עִם הַמָּקוֹר הַצָּהֹב הֶעָשׂוּי כַּרְטוֹן. יָדֶיהָ רָעֲדוּ קְצָת, הִיא יָדְעָה שֶׁאֶסְתֵּר אֵינָהּ מַרְשָׁה לַיְלָדִים לָגֶשֶׁת לְאָרוֹן זֶה. אֲבָל נִירָה חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ, שֶׁלוּ יָדְעָה אֶסְתֵּר אֶת הַסּוֹד שֶׁלָּהּ – וַדַּאי לֹא הָיְתָה כּוֹעֶסֶת עָלֶיהָ.

נִירָה מְמַהֶרֶת. הִיא גּוֹמֶרֶת לִקְשׁוֹר אֶת הַכּוֹבַע בִּשְׂרוֹכִים מִתַּחַת לְסַנְטֵרָהּ. וְעַכְשָׁו צְרִיכִים לַעֲלוֹת וּלְנַסּוֹת לִפְתּוֹחַ אֶת הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה. הִיא מְזִיזָה אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶל הַקִּיר, מַעֲלָה עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן כִּסֵּא, וְעַל הַכִּסֵּא שָׂמָה שְׁרַפְרַף קָטָן וּמַתְחִילָה לַעֲלוֹת.

הִנֵּה עָלְתָה עַל הַשֻּׁלְחָן.

הִנֵּה עָלְתָה עַל הַכִּסֵּא.

קְצָת יוֹתֵר קָשֶׁה לַעֲלוֹת עַל הַשְּׁרַפְרַף. נִירָה נֶאֱחֶזֶת בְּמַשְׁקוֹף הַדֶּלֶת הַקְּרוֹבָה וְעוֹלָה גַּם עַל הַשְּׁרַפְרַף. עַכְשָׁו הִיא שׁוֹלַחַת אֶת יָדָהּ, כְּדֵי לְפְתּוֹחַ אֶת הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה, וְהִנֵּה אֵין יָדִית, בֵּין בַּמֶּה לֶאֱחוֹז…

– מַה לַּעֲשׂוֹת? – חוֹשֶׁבֶת נִירָה בְּצַעַר. וּכְנָפֶיהָ, כַּנְפֵי הַבַּד הָאֲפֹרוֹת, תְּלוּיוֹת לְצִדֶּיהָ מְקֻמָּטוֹת וְחַלָּשׁוֹת.

עוֹד נִירָה עוֹמֶדֶת וְדוֹאֶגֶת, וְהַמַּקּוֹר הַצָּהֹב הֶעָשׂוּי כַּרְטוֹן מוּרָד בְּעֶצֶב – וּפִתְאֹם נִפְתַּחַת הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה מֵאֵלֶיהָ. הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה מוֹפִיעָה קָרוֹב־קָרוֹב, עַל סַף בֵּיתָהּ הַקָּטָן וְהָאָפֵל וּמַתְחִילָה לִקְרוֹא: קוּ־קוּ, קוּ־קוּ, קוּ־קוּ…

– שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָךְ, הַקּוּקִיָּה! – לוֹחֶשֶׁת נִירָה מַהֵר־מַהֵר, וּמְקָרֶבֶת אֶת מַקּוֹר הַנְּיָר שֶׁלָּהּ אֶל רֹאשׁ הַצִּפּוֹר. – חַכִּי רֶגַע אֶחָד. אֲנִי רוֹצָה לִשְׁאוֹל אוֹתָךְ מַשֶּׁהוּ…

– קוּ־קוּ? מָה הַדָּבָר? מָה רְצוֹנֵךְ? דַּבְּרִי, כִּי אֵין לִי פְּנַאי! קוּ־קוּ?

– אֲנִי נִירָה… לֹא, אֲנִי צִפּוֹר…

– אַתְּ צִפּוֹר־נִירָה? אַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ צִפֳּרִים כָּאֵלּוּ. אֲבָל אִם אַתְּ אוֹמֶרֶת כָּךְ – הֲרֵי טוֹב. קוּ־קוּ! וּמָה רְצוֹנֵךְ לִשְׁאוֹל, צִפּוֹר־נִירָה?

– אֲנִי רוֹצָה לָדַעַת, אִם טוֹב לָךְ בַּבַּיִת שֶׁלָּךְ הַקָּטָן.

– קוּ־קוּ! טוֹב לִי! טוֹב לִי מְאֹד!

– וְזֶה מַפְרִיעַ לָךְ, שֶׁנּוֹשְׁרִים כָּל פַּעַם עָלִים מֵהַשָּׁעוֹן?

– קוּ־קוּ! אַתְּ שׁוֹאֶלֶת עַל הֶעָלִים הַצְּהֻבִּים? בִּלְעָדֵיהֶם עָצוּב לִי. כְּשֶׁהֶעָלִים נוֹשְׁרִים – נַעֲשֶׂה עָצוּב מְאֹד. חֲבָל. קוּ־קוּ!..

– זֶה הַיְלָדִים נוֹגְעִים! – אָמְרָה נִירָה. – אֲבָל אַל תַּגִּידִי לָהֶם שֶׁאֲנִי גִלִּיתִי לָךְ. טוֹב?

– טוֹב! קוּ־קוּ! אֲנִי לֹא אֲגַלֶּה. רַק תַּגִּידִי לָהֶם, שֶׁעָצוּב לִי מְאֹד בְּלִי הֶעָלִים הַיָּפִים, כִּי אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָם. שָׁלוֹם לָךְ, קוּ־קוּ!

– חַכִּי עוֹד רֶגַע, חַכִּי! – בִּקְשָׁה נִירָה. – וְלֹא מְשַׁעֲמֵם לָךְ תָּמִיד בַּבַּיִת הַקָּטָן שֶׁלָּךְ, יְחִידָה־יְחִידָה? וְאַתְּ לֹא מְפַחֶדֶת בַּחֹשֶׁךְ?

– קוּ־קוּ. אֲנִי לֹא מְפַחֶדֶת! בְּכָל פַּעַם אֲנִי יוֹצֵאת לָאוֹר לִקְרוֹא קוּ־קוּ! וְאַחַר־כָּךְ אֲנִי יְשֵׁנָה. אֲבָל הָיִיתִי רוֹצָה פַּעַם לָעוּף הַחוּצָה, לַשָּׁמַיִם, לַיַּעַר, לִקְפּוֹץ בֵּין עֲנָפִים, לְשַׂחֵק…

– אַתְּ רוֹצָה מְאֹד? כֵּן? – שׁוֹאֶלֶת נִירָה.

– קוּ־קוּ! נוֹרָא!

– אָז לָמָּה אַתְּ לֹא יוֹצֵאת?

– אָסוּר לִי, כִּי אֲנִי מֻכְרָחָה לִהְיוֹת בַּבַּיִת שֶׁלִּי. וּמִי יִקְרָא בִּמְקוֹמִי?

– גַּם אֲנִי יְכוֹלָה לִקְרוֹא בִּמְקוֹמֵךְ, – אָמְרָה נִירָה. – אַתְּ רוֹצָה? אַתְּ מַסְכִּימָה?

– קוּ־קוּ! בְּוַדַּאי!

– אֲבָל אֵיךְ אֲנִי אֶכָּנֵס?

– תֵּכֶף. – אָמְרָה הַקּוּקִיָּה, וּמִכְּנָפָהּ תָּלְשָׁה נוֹצָה קְטַנָּה וְתָקְעָה אוֹתָהּ בִּכְנַף־הַבַּד שֶׁל נִירָה.

נִירָה הִרְגִּישָׁה פִּתְאֹם שֶׁכְּנָפֶיהָ נַעֲשׂוֹת קְטַנּוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְהַבַּיִת הַקָּטָן גָּדֵל, הָלוֹךְ וְגָדוֹל. וְהִנֵּה הִיא כְּבָר בִּפְנִים. עוֹד מְעַט וְתִסָּגֵר הַדֶּלֶת.

– כָּאן תֵּשְׁבִי, עַל הֶעָנָף הַקָּטָן, – הִסְבִּירָה הַקּוּקִיָּה. – וּכְשֶׁתִּצְטָרְכִי לִקְרוֹא קוּ־קוּ – יָנוּעַ הֶעָנָף תַּחְתָּיו, הַדֶּלֶת תִּפָּתַח, וְאַתְּ תֵּצְאִי וְתִקְרְאִי. לֹא תִּשְׁכְּחִי, צִפּוֹר־נִירָה?

– לֹא אֶשְׁכַּח! – הִבְטִיחָה נִירָה בְּשִׂמְחָה. – אֲבָל אֲנִי מְפַחֶדֶת…

– מִמָּה אַתְּ מְפַחֶדֶת, מֵהַחֹשֶׁךְ? בֶּאֱמֶת?

– לְ־לְ־לֹא! אֲנִי מְפַחֶדֶת שֶׁיַּכִּירוּ אֶת קוֹלִי…

– אַל תִּדְאֲגִי, – אָמְרָה הַקּוּקִיָּה – הִנֵּה אֲנִי אֶגַּע בָּךְ, וְקוֹלֵךְ יִהְיֶה כְּקוֹלִי, וְקוֹלִי כְּקוֹלֵךְ.

הַקּוּקִיָּה נָגְעָה בְּמַקּוֹרָהּ הַדַּק בַּמָּקוֹר שֶׁל נִירָה וְנֶעֶלְמָה.

נִירָה לֹא זָכְרָה כַּמָּה זְמַן הִיא יָשְׁבָה בִּפְנִים. אוּלַי שָׁעָה, אוּלַי שְׁעָתַיִם, וְאוּלַי יוֹמַיִם. הִיא יָשְׁבָה עַל פְּנֵי הֶעָנָף וְנִמְנְמָה. וְזֶה הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר נוֹחַ מִן הַמִּטָּה. וּבְכָל פַּעַם נָע הֶעָנָף וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, וְהִיא יָצְאָה וְקָרְאָה קוּ־קוּ. וּמִלְּמַעְלָה הִיא רָאֲתָה בְּעַד פֶּתַח הַדֶּלֶת אֶת גַּדִּי, וְהוּא שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה וְעֵינָיו עֲצוּמוֹת, עַל רֹאשׁוֹ תַּחְבֹּשֶׁת וּלְחָיָיו לוֹהֲטוֹת.

– גַּדִּי, אַתָּה חוֹלֶה מְאֹד? – רָצְתָה נִירָה לִשְׁאוֹל. וּבִמְקוֹם זֶה קָרְאָה: קוּ־קוּ, קוּ־קוּ, קוּ־קוּ… הִיא קָרְאָה בְּקוֹל רָם וְחָזָק, אֲבָל גַּדִּי לֹא הֵקִיץ, לֹא עָנָה. לְנִירָה הָיָה חֲבָל שֶׁהוּא כָּל־כָּךְ חוֹלֶה, וְגַם עָצוּב הָיָה לָהּ. אֲבָל הִיא לֹא יָכְלָה לָרֶדֶת וְלַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר, כִּי הַקּוּקִיָּה עוֹד לֹא חָזְרָה.

וְאוּלָם בַּפַּעַם הַבָּאָה, כְּשֶׁנִּירָה הִתְחִילָה לִקְרוֹא שׁוּב קוּ־קוּ – הוֹפִיעָה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן הַקּוּקִיָּה הַקְּטַנָּה וְעָמְדָה עַל־יָדָהּ.

– שָׁלוֹם, צִפּוֹר־נִירָה, וְתוֹדָה! רָאִיתִי הַכֹּל! וְרָאִיתִי הַרְבֵּה יְלָדִים בַּיַּעַר, וְשַׁרְתִּי לָהֶם שִׁירִים הַרְבֵּה. עַכְשָׁו שׁוּבִי לִמְקוֹמֵךְ, צִפּוֹר־נִירָה, וַהֲיִי כְּמוֹ קֹדֶם.

שׁוּב נָגְעָה הַקּוּקִיָּה בְּמַקּוֹרָהּ הַקָּט אֶל מַקּוֹר־הַכַּרְטוֹן שֶׁל נִירָה, וְהוֹצִיאָה אֶת הַנּוֹצָה הַקְּטַנָּה מִכְּנַף הַבַּד. הִיא קָרְאָה לְנִירָה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה קוּ־קוּ, לְאוֹת פְּרִידָה, וְהַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה שָׁבָה וְנִסְגְּרָה.

כְּשֶׁיָּרְדָה נִירָה מִן הַשְּׁרַפְרַף אֶל הַכִּסֵּא, וּמִן הַכִּסֵּא אֶל הַשֻּׁלְחָן וּמִשָּׁם לָרִצְפָּה – פָּקַח גַּדִּי פִּתְאֹם אֶת עֵינָיו:

– נִירָה, אַתְּ צִפּוֹר, נִירָה? לָמָּה אַתְּ צִפּוֹר?…

נִירָה נִבְהֲלָה וְלֹא עָנְתָה דָבָר. הִיא רָצָה מַהֵר אֶל אֲרוֹן הַגַּן, פָּשְׁטָה אֶת הַכְּנָפַיִם וְהַכּוֹבַע וְהֶחֱזִירָה אוֹתָם אֶל מְקוֹמָם.

– גַּדִּי, אַתָּה שׁוֹמֵעַ? – חָזְרָה לַחֶדֶר וְנִגְּשָׁה לְמִטָּתוֹ, – אֲנִי כְּבָר שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ. עָצוּב לָהּ בְּלִי הֶעָלִים, לַקּוּקִיָּה…

– אֵיזֶה עָלִים? – לֹא הֵבִין גַדִּי וְחָזַר וְעָצַם אֶת עֵינָיו.

נִירָה רָצְתָה לְהַסְבִּיר לוֹ, אֲבָל הִנֵּה נִשְׁמַע קוֹל דְּבָרִים וּצְחוֹק, וְהַיְלָדִים פָּרְצוּ אֶל הַבַּיִת. הִיא הִסְפִּיקָה עוֹד לְהִתְכַּנֵּס חִישׁ מַהֵר אֶל מִטָּתָהּ, וּלְהַעֲמִיד פְּנֵי יַלְדָּה שְׁקֵטָה־שְׁקֵטָה… וְאוּלָם כְּשֶׁשָּׁמְעָה אֶת הַיְלָדִים מְסַפְּרִים עַל צִפּוֹר קְטַנָּה שֶׁעָפָה בַּחֻרְשָׁה וְשָׁרָה יָפֶה יָפֶה – לֹא יָכְלָה עוֹד לְהִתְאַפֵּק, קָפְצָה מִן הַמִּטָּה וְקָרְאָה:

– זֶה הָיָה הַקּוֹל שֶׁלִּי! כֵּן, הַקּוֹל שֶׁלִּי! וַאֲנִי הָיִיתִי צִפּוֹר…

– מַה לָּךְ, נִירָה? – קָרְאָה אֶסְתֵּר בְּתִמָּהוֹן.

– כֵּן, אֲנִי הָיִיתִי צִפּוֹר, אַתְּ לֹא יוֹדַעַת…

– מַה אַתְּ מְדַבֶּרֶת, נִירָה’לֶה? – וְאֶסְתֵּר שָׂמָה אֶת יָדָהּ עַל מִצְחָהּ שֶׁל נִירָה.

– שִׁכְבִי, – אָמְרָה אֶסְתֵּר, – יֵשׁ לָךְ חֹם. אַתְּ מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ חֹם.

נִירָה הִרְגִּישָׁה שֶׁעֵינֶיהָ מִתְמַלְּאוֹת דְּמָעוֹת. גַּם מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מַאֲמִינִים לָהּ, גַּם מִפְּנֵי שֶׁהִיא עָשְׂתָה דָּבָר שֶׁאֶסְתֵּר אָמְרָה לֹא לַעֲשׂוֹת, וְעַכְשָׁו אֶסְתֵּר כָּל־כָּךְ טוֹבָה אֵלֶיהָ. וְגַם מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִסְפִּיקָה לְהַגִּיד שֶׁהִיא לְגַמְרֵי לֹא הִתִחַרְבְּנָה, אֶלָּא דַּוְקָא הוּא.

הָיָה לָהּ עָצוּב מְאֹד, לְנִירָה. וּכְשֶׁרָאֲתָה אֶת הַיְלָדִים עוֹמְדִים וּמִסְתַּכְּלִים בָּהּ מֵרָחוֹק, וּמִתְלַחֲשִׁים וְגַם צוֹחֲקִים – הִתְחִילוּ הַדְּמָעוֹת נוֹזְלוֹת עַל לְחָיֶיהָ.

אֲבָל כָּאן הֵרִים פִּתְאֹם גַּדִּי אֶת רֹאשׁוֹ מִן הַכַּר וְהוּא הִכְרִיז:

– כֵּן, נִירָה הָיְתָה צִפּוֹר! זֶה נָכוֹן! בְּעַצְמִי רָאִיתִי!

אָז נַעֲשָׂה פִּתְאֹם לְנִירָה כָּל־כָּךְ טוֹב, כָּל־כָּךְ טוֹב, שֶׁדִּמְעוֹתֶיהָ יָבְשׁוּ כְּהֶרֶף עַיִן, וְהִיא סָלְחָה לוֹ לְגַדִּי, שֶׁהוּא אָמַר לָהּ כִּי הִיא קְטַנָּה וְלֹא יוֹדַעַת כְּלוּם.

נִירָה סָלְחָה לוֹ אֲפִלּוּ אֶת הַמַּכּוֹת שֶׁהָיָה מַרְבִּיץ בָּהּ לִפְעָמִים. הִיא הִנִּיחָה בְּשֶׁקֶט אֶת רֹאשָׁה עַל הַכַּר, שִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ, עָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ וְחָשְׁבָה:

– הִיא כְּבָר אַף פַּעַם לֹא תָּרִיב עִם גַּדִּי. אַף פַּעַם לֹא.