מַעֲשֶׂה בְּיָתוֹם עָנִי, חֲסַר־כֹּל,

וּבְנֵס שֶׁאֵרַע לוֹ, בְּפֶלֶא גָּדוֹל

הָיָה זֶה הַיֶּלֶד בּוֹדֵד וְעָצוּב,

רָעֵב וְיָחֵף, אֻמְלָל וְעָזוּב.

דָּבָר לֹא הָיָה לַיָּתוֹם בַּתֵּבֵל –

לֹא רֵעַ וִידִיד, לֹא קָרוֹב, לֹא גוֹאֵל.

הָיְתָה לוֹ לַיֶּלֶד הַזֶּה אַךְ מִבְרֶשֶׁת,

פְּשׁוּטָה וְזוֹלָה וּמְאֹד מְשֻׁמֶּשֶׁת,

אַךְ זוֹ הַמִּבְרֶשֶׁת, שְׁחוּקָה, יְשָׁנָה,

קִבֵּל מֵאִמּוֹ הַטּוֹבָה מַתָּנָה.

זֶה הָיָה בְּשָׁעָה שֶׁנָּטְתָה הִיא לָמוּת,

וְדָאַב לְבָבָהּ עַל הַבֵּן הַפָּעוּט.

לֹא הָיָה לָהּ דָּבָר לְהוֹרִישׁ לַיָּתוֹם

מִלְּבַד הַמִּבְרֶשֶׁת שֶׁאֵין בָּהּ מְתוֹם.

הִנִּיחָה אוֹתָהּ בְּיָדוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד

וְאָמְרָה: "זוֹ מִבְרֶשֶׁת שֶׁל פֶּלֶא.

רְאֵה, בְּנִי, שָׁמְרָהּ מִכָּל מִשְׁמָר,

כִּי בְּרָכָה בַּמִּבְרֶשֶׁת, סְגֻלָּה וִיקָר".

מַה טִּיב הַסְּגֻלָּה וּמַהוּ הַפֶּלֶא

לֹא הִסְפִּיקָה הָאֵם לְהַשְׁמִיעַ לַיֶּלֶד.

עָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ, שָׁקְעָה כְּבִשְׁנַת,

וְנָטְשָׁה אֶת יַלְדָּהּ הַקָּטָן לְבָדָד.

שָׁמַר הַקָּטָן דְּבַר הָאֵם בִּלְבָבוֹ,

וְנָשָׂא אֶת עֵינָיו אֶל הַפֶּלֶא יָבוֹא.

וְעַד יְבֹאֶנּוּ הַפֶּלֶא, הַנֵּס,

בִּקֵּשׁ לוֹ הַנַּעַר נַפְשׁוֹ לְפַרְנֵס.

בָּא אֶל אַחַד הָרְחוֹבוֹת וְיָשַׁב

נַעֲלַיִם נַקּוֹת לָעוֹבֵר וְלַשָּׁב.

אַךְ מִי זֶה יִשְׁעֶה אֶל תְּחִנַּת הַיָּתוֹם.

וְאֶל מִבְרַשְׁתּוֹ נִשְׁחֲקָה כְּבָר עַד תֹּם?

לִצְחוֹק אַךְ הָיָה בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת

עֵת הִצִּיעַ לָהֶם מִנְעָלִים לְנַקּוֹת.

כָּךְ עָבַר וּפָסַע מֵרְחוֹב אֱלֵי רְחוֹב,

עַד הִגִּיעַ מֵחוּצָה לָעִיר לְבַסּוֹף.

שָׁם לָנוּחַ שָׁכַב בְּצִדּוֹ שֶׁל מִשְׁעוֹל,

וּמַר הִתְיַפֵּחַ בְּבֶכִי גָדוֹל.

וְכָךְ, תּוֹךְ דְּמָעוֹת, הָעֵינַיִם עָצַם,

עָצַם הָעֵינַיִם, נִרְדַּם וְחָלַם.

בַּחֲלוֹם הוּא רוֹאֶה אֶת אִמּוֹ לְפָנָיו,

וּפָנֶיהָ יַבְהִיקוּ כְּאוֹר הַכּוֹכָב.

הִנֵּה בְּיָדָהּ הַמִּבְרֶשֶׁת תֹּאחַז,

וְתִגְחַן עַל אָזְנוֹ לְהַשְׁמִיעַ לוֹ רָז…

עוֹד אִמּוֹ לוֹ לוֹחֶשֶׁת

אֶת סוֹד הַמִּבְרֶשֶׁת –

וַיִּיקַץ הַיָּתוֹם,

וְהִנֵּה זֶה חֲלוֹם.

תָּמֵהַּ הַיֶּלֶד נָבוֹךְ וְעָצוּב…

אַךְ מִי זֶה קָרֵב שָׁם, זָקֵן וְכָפוּף?

זֶה סַבָּא זָקֵן וְעָנִי וְכוֹשֵׁל,

רַגְלָיו יְחֵפוֹת הוּא נִשְׁעָן עַל מַקֵּל,

וּפִיו מְמַלֵּל:

"בְּנִי, חוּשָׁהּ, עָזְרֵנִי, נַקֵּה אֶת רַגְלַי.

הָאָבָק בָּן דָּבַק וְאוֹכֵל בִּפְצָעַי"…

וְעָנָה לוֹ הַקָּט:

"בַּמֶּה אֲנַקֶּה וְאֵין כֹּל בְּיָדִי?

וְשֶׁמָּא אָרוּצָה, אֶטְבֹּל אֶת בִּגְדִי

שָׁם, בַּפֶּלֶג הַזָּךְ,

וּבוֹ אֶת רַגְלֶיךָ, סָבִי, אֲקַנַּח?"

עָנָהוּ הַסָּב:

"בְּזוֹ הַמִּבְרֶשֶׁת אֲשֶׁר בְּיָדְךָ

גַּע בְּרַגְלֵי, נַעֲרִי, אַל תִּירָא".

בְּיָדוֹ הַחוֹשֶׁשֶׁת

אָחַז בַּמִּבְרֶשֶׁת

וְנָגַע בְּרַגְלֵי זֶה הַסָּב –

וּמִיָּד נֶעֶלְמוּ הַפְּצָעִים מֵרַגְלָיו.

שׁוּב נָגְעָה הַמִּבְרֶשֶׁת בִּשְׁתֵּי הָרַגְלַיִם –

וּכְרֶגַע עָלָה עֲלֵיהֶן זוּג גַּרְבַּיִם.

נָגְעָה הַמִּבְרֶשֶׁת שְׁלִישִׁית בִּשְׁתֵּיהֶן –

עָטוּ נַעֲלַיִם רַגְלֵי הַזָּקֵן.

“הֲזֶהוּ הַפֶּלֶא?” –

הֵרִיעַ הַיֶּלֶד

אֶל עֵבֶר הַסָּב.

אַךְ זֶה כְּבָר אֵינֶנּוּ, הִרְחִיק וְחָלָף…

כָּל שֶׁהִגִּיעַ וּבָא אוֹתוֹ יוֹם

אֶל פְּנֵי הַמִּשְׁעוֹל בּוֹ יָשַׁב הַיָּתוֹם,

כָּל יָחֵף וְכוֹשֵׁל וּפְצוּעַ רַגְלָיו –

יָצָא מִן הַיֶּלֶד נְעוּל נְעָלָיו.

וַתִּפְשֹׁט הַשְּׁמוּעָה עַל מִבְרֶשֶׁת־הַפֶּלֶא

מֵאִישׁ אֶל אִשָּׁה וּמִנַּעַר עַד יֶלֶד:

כָּל רֶגֶל מַנְעֶלֶת, כָּל פֶּצַע חוֹבֶשֶׁת

יָדוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד בְּפֶלֶא־מִבְרֶשֶׁת.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּיָתוֹם חֲסַר־כֹּל,

וּבְנֵס נַעֲשָׂה לוֹ, בְּפֶלֶא גָדוֹל.