דַּף נְיָר לָבָן חָלָק

סָח־אָמַר לוֹ לְיִצְחָק:

בּוֹא צַיְּרֵנִי, יֶלֶד טוֹב,

צִיּוּרִים יָפִים לָרֹב.

כָּל אֲשֶׁר תִּרְצֶה – צַיֵּר,

בַּיִת, רֶפֶת וְגָדֵר,

סוּס וָרֶכֶב, שֶׂה וּגְדִי

תְּצַיֵּר לִי, מַחְמַדִּי.

וְיִצְחָק מִיָּד מוּכָן,

חִישׁ יוֹשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן,

וּמְצַיֵּר עַל הַנְּיָר

צִיּוּרִים כְּיַד־צַיָּר.

הִסְתַּכְּלוּ: הִנֵּה רְחוֹב,

וְאוּלַי זֶה יָם וָחוֹף?

וְאוּלַי אָבִיו – אִמּוֹ?

וְאוּלַי… יִצְחָק עַצְמוֹ?