שְׁכֵנִי הַקָּטָן, זֶה הִלֵּל,

קִבֵּל חָלִיל מִדּוֹדוֹ,

וּמִיָּד הִתְחִיל לְחַלֵּל:

"דּוֹ, “דּוֹ”.

אֵין לְהִלֵּל עוֹד מוֹרֶה –

וְהוּא מְחַלֵּל כְּבָר:

“רֶה”.

וְטֶרֶם יָדַע מָה וּמִי,

הִמְשִׁיךְ וְחִלֵּל

אֶת הַ“מִי”.

וּמִיָּד הוֹסִיף הוֹסָפָה,

וְחִלֵּל בֶּחָלִיל שֶׁלוֹ

“פָה”.

וְהִגְבִּיר וְהִגְבִּיהַ הַקּוֹל –

“סוֹל”.

וְהֶרִיעַ, גָּבַהּ וְעָלָה –

“לָה”.

וּבַסּוֹף הִגִּיעַ לַשִּׂיא –

“סִי”.

שְׁכֵנִי הַקָּטָן, זֶה הִלֵּל,

יוֹדֵעַ אֶת סוֹד הַצְּלִילִים,

וְיִהְיֶה מְנַגֵּן לְהַלֵּל,

מְנַגֵּן לְהַפְלִיא!