לַבֻּבָּה שֶׁלִּי בָּנִיתִי

בַּיִת קָט, בַּיִת קָט.

גַּג שָׁטוּחַ לוֹ עָשִׂיתִי

וּמַרְתֵּף־מִקְלָט.

חֲדָרִים יָפִים בַּבַּיִת

עַד מְאֹד, עַד מְאֹד.

חַלּוֹנוֹת קְטַנִּים כְּזַיִת,

וְגַם וִילָאוֹת.

עַל הַגַּג, עַל הַשָּׁטוּחַ,

מִדֵּי יוֹם מִדֵּי יוֹם,

בֻּבָּתִי תִּשְׁכַּב לָנוּחַ,

עֵת יָפוּג הַחֹם.

אַזְעָקָה אִם תַּפְחִידֶנָּה,

אֲוִירוֹן, אֲוִירוֹן,

לַמַּרְתֵּף חִישׁ אוֹרִידֶנָּה

וְאַשְׁכִּיב לִישׁוֹן.

לָהּ גַּם שָׁם מִטָּה קְטַנְטֹנֶת

עִם כִּלָּה, עִם כִּלָּה.

לֶחֶם וְרִבָּה טִפֹּנֶת –

אֲרוּחָה קַלָּה.

כָּךְ בָּנִיתִי אֶת הַבַּיִת

בְּחָכְמָה, בְּחָכְמָה.

לְשָׁלוֹם יָפֶה הַבַּיִת

וּלְמִלְחָמָה.