(בְּעִקְּבוֹת שִׁיר־עַם)

שָׁם בָּעֲיָרָה יֵשׁ בַּיִת,

וְגַגּוֹ אֵזוֹב,

אִילָנוֹת סְבִיבוֹ יִצְמָחוּ,

אִילָנוֹת לָרֹב.

שָׁם יָגוּרוּ אַבָּא, אִמָּא,

חַנָּה וַאֲנִי,

כָּךְ נִחְיֶה שָׁם אַרְבַּעְתֵּנוּ

זֶה הַרְבֵּה שָׁנִים.

וְעוֹבֵד־עָמָל אָבִינוּ

כָּל יְמֵי חַיָּיו,

וּדְבָרִים יָפִים מֵבִיא הוּא

לְשִׂמְחַת־לֵבָב.

יֵשׁ אֲשֶׁר סוּסוֹן קוֹנֶה הוּא,

אַךְ עֲלֵה וּרְכַב!

אוֹ יָבִיא לָנוּ גוּר־כֶּלֶב

הַנּוֹבֵח: הַב!

אוֹ אַוָּז לָבָן כְּשֶׁלֶג

וּטְהוֹר־נוֹצָה,

תַּרְנְגֹלֶת מְקַרְקֶרֶת

מְטִילָה בֵּיצָה.

אִמָּא’לִי בֵּיצִים אוֹסֶפֶת,

וְהַכֹּל שְׂמֵחִים,

אַךְ הוֹשִׁיבָה הַדּוֹגֶרֶת –

יֵשׁ כְּבָר אֶפְרוֹחִים!