לְדוֹדָתִי יֵשׁ עֵז קְטַנָּה,
זְרִיזָה וְשׁוֹבֵבָה.
לְדוֹדָתִי עֵז חֲמוּדָה,
וּשְׁמָהּ הוּא “כּוֹכָבָה”.
לָבָן וְצַח שְׂעַר הָעֵז,
נָקוּד בִּשְׁחוֹר קְטִיפָה,
מַמָּשׁ כִּשְׁמָהּ הִיא: כּוֹכָבָה,
וּבָעִזִּים יָפָה.
חָלָב טָעִים, חָלָב לָרֹב
שׁוֹפַעַת “כּוֹכָבָה”,
וְדוֹדָתִי מַעֲדַנִּים
תָּכִין מֵחֲלָבָהּ.
וַחֲכָמָה הִיא “כּוֹכָבָה”,
שְׁנִיָּה דוֹמָה לָהּ – אָיִן!
בָּאִים אוֹרְחִים אֶל דּוֹדָתִי –
תִּתֵּן חָלָב כִּפְלַיִם!