לְדוֹדָתִי יֵשׁ עֵז קְטַנָּה,

זְרִיזָה וְשׁוֹבֵבָה.

לְדוֹדָתִי עֵז חֲמוּדָה,

וּשְׁמָהּ הוּא “כּוֹכָבָה”.

לָבָן וְצַח שְׂעַר הָעֵז,

נָקוּד בִּשְׁחוֹר קְטִיפָה,

מַמָּשׁ כִּשְׁמָהּ הִיא: כּוֹכָבָה,

וּבָעִזִּים יָפָה.

חָלָב טָעִים, חָלָב לָרֹב

שׁוֹפַעַת “כּוֹכָבָה”,

וְדוֹדָתִי מַעֲדַנִּים

תָּכִין מֵחֲלָבָהּ.

וַחֲכָמָה הִיא “כּוֹכָבָה”,

שְׁנִיָּה דוֹמָה לָהּ – אָיִן!

בָּאִים אוֹרְחִים אֶל דּוֹדָתִי –

תִּתֵּן חָלָב כִּפְלַיִם!